בפרשת השבוע ה' יתברך מספר לנו את סדר ההקמה של המשכן, שמשה רבינו הקים את המשכן וחיבר והכניס כל דבר אל מקומו, עד ש'ויהי המשכן אחד'. בסיפור הגשמי שכתוב בתורה על הקמת המשכן, שהיתה במדבר לפני אלפי שנים, מבואר שלאחר שנבנה המשכן שרתה בו שכינה, ואשר על כן נקרא בשם 'משכן העדות', כי הוא 'עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל'.
ה' יתברך מבאר דרך רבי נחמן מברסלב (עי' ליקו"מ ח"א תו' ע'), שהקמת המשכן איננה רק סיפור גשמי שהיה ונגמר, אלא היא 'תורה נצחית', כלומר עניין ששייך לכל אדם מישראל בכל דור ובכל מקום. 'משכן' הוא לשון 'משיכה', שכן הוא ממשיך את השראת השכינה לעולמנו הגשמי, וכן הוא לשון 'משכון', שכביכול ה' נתן לנו משכון שהשכינה תמיד תשרה בנו, בכל דור ודור יהיה מה שיהיה.
בכדי להשרות את השכינה ב'משכן', צריך היה 'כוח המושך', שהוא היסוד שאליו נמשכים כל הדברים האחרים, כמו שכל הבריאה נמשכת ליסוד העפר (כמו ב'כוח המשיכה' הגשמי שאנו מכירים). יסוד זה נקרא 'יסוד הפשוט', והוא נעשה על ידי שמשה רבינו, העניו מכל אדם, עד כדי כך ש'נפשו כעפר לכל תהיה' הקים את המשכן 'ויהי המשכן אחד'. כלומר: משה רבינו חיבר את כל אברי המשכן ועשה מהם דבר אחד, ואז שרתה בו השכינה.
ה'יסוד הפשוט' של כל התורה הוא האמונה. אמנם יש תרי"ג מצוות, וכן יש שבעים פנים לתורה, אולם השורש וה'נפש' של כל התורה היא האמונה. זהו ה'יסוד הפשוט', ה'שכל הכולל', של כל התורה והמצוות, וכשאדם דבק בכך אזי שורה עליו שכינה. למשל: כשאדם מזיז את ידו ואומר באותה העת בליבו 'ה' אתה מזיז לי את היד', נושם ואומר בליבו 'ה' אתה מנשים אותי' – זה היסוד הפשוט, ה'אמונה' של 'שבת', כי האדם שובת ממלאכתו ומעשיו ומאמין שה' יתברך עושה אותם. כשאדם אומר בליבו 'ה' אתה מסתכל עלי' – זהו היסוד הפשוט, האמונה שמסתתרת במצוות ציצית, שה' מציץ עליך בכל רגע. כמו כן בכל מצוה ומצוה יש שורש של אמונה, וכשאדם חי באמונה זו - הוא מחזק את היסוד הפשוט, את השכל הכולל של כל התורה.
ואז - 'ויהי המשכן אחד', כי עם השכל של ה'אמונה', היסוד הפשוט והשכל הכולל, שוכנת עליו השכינה, והוא עצמו נהיה 'משכן' לשכינתו יתברך, והוא עצמו 'עדות' להשראת השכינה, כי ה'שכינה' היא ה'אמונה' (תו' קנ"ט), שזה הדרך שה' נתן לנו להשיג אותו יתברך גם במקומות הנמוכים, ולהוריד את אורו יתברך לכל העולמות.
באמונה זו, שאדם מחבר את המחשבה 'שה' מוליך אותי מזיז אותי ומנשים אותי' בכל פעולה ופעולה שעושה, יכול הוא למסור את נפשו לה' יתברך – ולהישאר בחיים, כמו שכתב ה' יתברך דרך רבי נחמן (תו' רנ"ב) 'כשיש אחדות בין הצדיקים וכו' היינו השכל הכולל, האמונה שהיא שורש כל התורה כולה, על ידי זה יכולים שיהיה להאדם מסירת נפש באמת, ואף על פי כן לא יזיק לו וישאר בחיים'. אחדות בין הצדיקים – היא 'המשכן אחד', ה'אחדות', ה'שורש' של כל התורה והכוח המושך שמושך את אורו יתברך לעולם, ועל ידי זה יוכל לומר ה' אתה מזיז אותי, שזהו 'מסירות נפש' שמוסר פעולתו לה' – ולהישאר בחיים.
תגובות