בפרשת השבוע ה' יתברך מצווה אותנו 'וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וכו' על כל קרבנך תקריב מלח'. חז"ל ביארו שה' יתברך כרת ברית עם המלח, ובזכות זה המלח קיים לעולם, שכן אין דבר שאינו מתקלקל לעולם זולת המלח.
והנה, התורה היא נצחית, ושייכת לכל אחד מישראל בכל מקום ובכל זמן, וה' נתן לנו את התורה והמצוות בכדי שנתקרב אליו, ועל כן עלינו להבין מהו 'מלח' באמת, בכדי שנוכל לקיים מצוה זו תמיד, ולהתקרב על ידה לה' יתברך גם היום כשאין לנו קרבנות גשמיות.
הביאור בזה, על פי מה שגילה ה' יתברך דרך רבי נחמן (ליקו"מ ח"א תו' כ"ג), שה'מלח' הוא ה'שכל הרוחני' של התורה, שאינו מתקלקל לעולם, וכן אמרו חז"ל שהמלח ממתיק את הבשר. פירוש הדברים, שמי שלומד את התורה בלי ה'שכל הרוחני' שהוא ה'מלח', אזי התורה והמצוות שלו גשמיות ומוגבלות. למשל: הציצית נוהגת רק ביום, וכן אילו ייקרעו החוטים – הציצית מקולקלת ופסולה... תורה כזו – ללא ה'שכל' הרוחני שבה, איננה קיימת לעולם, ואיננה מקרבת אותנו תמיד לה' יתברך, שכן אינה קיימת לעד.
אולם מי שמכניס 'מלח' לתורה שלו, היינו את הרוחניות של התורה והמצוות, יודע שה'שכל הרוחני' של הציצית הוא שה' מציץ מן החרכים ורואה אותנו בכל רגע. מי שחי עם ה'שכל הרוחני' – הציצית שלו קיימת לעולם, שכן ה' רואה אותו גם בלילה, וגם כאשר החוטים נקרעים והציצית הגשמית פסולה – הרוחניות של הציצית קיימת אצלו לעולם ועד, ואפילו לאחר מיתתו ה' יתברך עדיין רואה את נשמתו...
כמו כן, אדם ששומר רק את השבת הגשמית, עלול להצטער ברגע שהשבת יוצאת, ולומר 'וי אבדה נפש', כי בכדי לקיים מצות 'שבת' עליו להמתין עד שתבוא השבת הבאה... אולם אם יכניס 'מלח' לשבת שלו, דהיינו שיבין את ה'שכל הרוחני' של השבת, ידע שהרוחניות של השבת היא בכדי ללמדנו תמיד שה' יתברך מזיז אותנו ומנשים אותנו, ואנו 'שובתים' מכל מלאכה, שכן כל דבר וכל תנועה שלנו נעשית רק כי ה' יתברך פועל אותה.
לאדם כזה – יש שבת בכל רגע בחייו, כי הוא חי את ה'שכל הרוחני' של השבת, ה'מלח' של השבת שממתיקה אותה בכל רגע, שכן גם ביום ראשון שני ושלישי – ה' מזיז אותו ומנשים אותו, וגם כאשר השבת הגשמית נגמרה, עדיין יש לו בכל רגע את ה'שכל הרוחני של השבת', את ה'בחינת שבת', כי הרוחניות של התורה והמצוות קיימים לעד ולעולמי עולמים, גם כאשר המעטפת הגשמית איננה.
זוהי ה'ברית' שה' יתברך כרת עם ה'מלח', שהיא הרוחניות של התורה, שהיא ממתיקה את הבשר [שהוא ההבנה הגשמית בתורה]. ככל שנכניס את ה'שכל הרוחני' לחיינו, ונחיה את האמונה בה' יתברך – התורה והמצוות שלנו יהיו קיימים לעד, שכן שורש כל התורה היא האמונה, כמו שאמרו רבותינו 'בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה', זהו המלח האמיתי, ששייך לכל אחד מאיתנו בכל מקום ובכל רגע, ואותו יכולים אנו לשים על כל 'קרבן' ומצוה שאנו עושים, גם היום.
תגובות