ה' יתברך חילק את עולמו לכמה דרגות השונות זו מזו במעלתן: דומם, צומח, חי ומדבר. כאשר בעל חי אוכל עשבים, למרות שהעשבים הם במדרגת 'צומח', לאחר שנאכלו על ידי בעל החיים – הם נעשים חלק בלתי נפרד מבעל החיים, נספגים בתוך אבריו ומתעלים ממדרגת 'צומח' למדרגת 'חי'. כמו כן, כאשר אדם שהוא במדרגת 'מדבר' יאכל בשר, אזי הבשר שהוא במדרגת 'חי' – מתעלה ונהפך לחלק מהאדם, נספג לתוך אבריו ונהיה חלק ממהותו של האדם.
טבע זה שטבע ה' יתברך בבריאה, מראה לנו כי גם דבר שהוא במדרגה נחותה, כאשר ייאכל על ידי דבר שהוא במדרגה גבוהה ממנו, ייעשה מבוטל ומיהפך למהות הגבוהה יותר. כמו כן הגוף והנשמה, אילו הנשמה שהיא גבוהה יותר 'תאכל' ותכניע את הגוף, אזי יתקדש הגוף ויהפוך למהותה של הנשמה, וזה עיקר עבודתנו בעולם, להכניע את הגוף תחת הנשמה, להעלות ולקדש אותו.
כאשר המרגלים שבו מארץ ישראל הם הגדירו את ארץ ישראל כ'ארץ אוכלת יושביה'. בהבנה הגשמית, המרגלים דיברו לשון הרע על ארץ ישראל, ואדרבה: ארץ ישראל הינה ארץ חמדה טובה ורחבה, ועדותם של המרגלים שהארץ הינה 'ארץ אוכלת יושביה' הינה עדות שקר. אולם, תורתנו היא תורת אמת, שניתנה לכל אחד מישראל בכדי שיתקרב על ידה לה' יתברך, ואם כתוב בתורה שארץ ישראל הינה 'ארץ אוכלת יושביה', עלינו להבין כיצד ממילים אלה, נוכל ללמוד דעת להתקרב לה' יתברך.
רבי נחמן (ליקו"מ תו' קכ"ט) מבאר את השכל הרוחני שבפסוק זה, כיצד פסוק זה שייך לכל אחד ואחד מישראל בכל מקום ובכל זמן. 'ארץ ישראל' הגשמית, היא אמנם מוגבלת במקום מסוים, ושאר כל העולם נחשב 'חוץ לארץ' כלפיה, אולם ברוחניות, 'ארץ ישראל' מסמלת 'שכל' ו'דעת' גבוה בתורה, שכל שאר התורה נחשב כ'חוץ לארץ' כלפיו, וכשם שקדושת 'ארץ ישראל' היא למעלה מכל הארצות, כך קדושתה של 'בחינת ארץ ישראל', שהיא הרוחניות – ה'שכל' - של ארץ ישראל, גבוהה במעלתה וקדושתה מכל שאר ה'ארצות', כלומר מכל ההבנות הגשמיות שבתורה.
ה'שכל' של ארץ ישראל היא ה'אמונה', כמו שכתוב 'שכן ארץ ורעה אמונה', ועל כן ב'ארץ ישראל' הגשמית נאמר "תמיד עיני ה' אלוקיך בה" כיון שההשגחה בארץ ישראל באה לידי ביטוי באופן נעלה יותר מבכל שאר העולם, וברוחניות, ה'אמונה' הזו, שהיא 'בחינת ארץ ישראל', מלמדת אותנו להתבטל להשגחתו של ה' יתברך ולחיות חיים של אמונה, וזהו שורש ומטרת כל התורה כולה כמו שכתוב 'כל מצוותיך אמונה.
כאשר אדם משיג את ה'שכל' הרוחני, האמונה השלמה, אזי למרות שמדרגתו נמוכה, אם רק יתמיד ויחיה את חייו באמונה עם ה' יתברך, אזי לאט לאט הוא 'ייאכל' לאמונה ויתהפך למהותה, וכשם שהמזון שהוא בדרגה נמוכה מתהפך למהות הניזון ממנו ומתעלה למדרגה גבוהה יותר – כך מי ש'נאכל' ל'דעת' הזו מתהפך ונעשה למהות אחרת, וגופו ונפשו מתקדשים ומתעלים עד שמתהפכים ל'מהות' של אמונה, למציאות שעליה נאמר 'וצדיק באמונתו יחיה'.
זהו עומק העניין שנאמר על ארץ ישראל שהיא 'ארץ אוכלת יושביה'. ה'ארץ' שהיא ה'אמונה', - אם רק נתמיד ונשקיע בה - בכוחה להפוך גם אדם נחות ופשוט, 'לאכול' אותו ולהפוך אותו למהות חדשה, ואף לתת לו חיים יחד ה' יתברך כפי שיהיה בגן עדן - כבר בעולם הזה.
תגובות