ישנם שני סוגי לימוד בתורה הקדושה: ישנו לימוד גשמי, לימוד שבו אנו תופסים את התורה בלבושים הגשמיים שלה, שהם מסגרות ה'זמן', ה'ציור' ו'המקום'. הלימוד בהבנה זו הוא אכן קדוש, אולם זו עדיין לא ההבנה האמתית בתורה, שכן התורה היא רוחנית, ובשרשה איננה כבולה במסגרות גשמיות כלל, אלא היא תואמת ומדברת על כל אדם, בכל מקום, ובכל זמן.
ההבנה האמתית בתורה, זו שלעתיד לבא כולם יחיו לפיה, היא ההבנה הרוחנית, בה ה' יתברך נותן לכל יהודי את כל התורה כולה, וכולה שייכת מדברת עליו, בכל מקום ובכל זמן. כאשר לאדם יש 'שכל רוחני' בתורה, אזי התורה היא עבורו 'תורת חיים' שקיימת תמיד, מדברת עליו ועל מצבו הוא, ומלמדת אותו כיצד להתקרב לה' יתברך.
בפרשת השבוע ה' יתברך מספר לנו על קרח שחלק על משה רבינו, ועונשו היה שנקבר חי באדמה. והנה, ה' יתברך נתן לכל אחד מישראל את התורה כולה, ובוודאי שבמעשה של קרח יש קשר אלינו גם בדור הזה, שכן התורה היא נצחית, ואיננה רק סיפורי דברים בעלמא שאירעו לפני אלפי שנים, אלא 'תורת חיים', שמלמדת אותנו בכל רגע כיצד לחיות ולעבוד את ה' יתברך.
רבי נחמן (עי' ליקו"מ ח"א תו' י') מבאר את עניינו של קרח, שלמרות שהיה מנושאי הארון - מכונה בפי חז"ל אפיקורס. וביאור העניין, שקרח למד רק את הגשמיות של התורה, ועל כן 'השקיע' בציור ובלבוש הגשמי: 'טלית שכולה תכלת', 'בית מלא ספרים', ורצה אף הוא להיות כמו משה ואהרן הגשמיים, ולהגיע למדרגות רמות בעבודה הגשמית של התורה.
אולם, ההבנה הגשמית לבד, מבלי השכל הרוחני [המכונה 'משה', ה'דעת' האמתית בתורה] איננה מספיקה, ועל כן קרח נענש ונקבר חי באדמה. כיצד זה שייך אלינו? ה'אדמה' היא רומזת ל'גשמיות', ל'ארציות' של התורה, ועל כן מי שחולק על 'משה' ומתעלם מהרוחניות – נותר 'קבור' בארציות של התורה בעודו חי, כמו שכתב רבי נחמן (ח"א תו' ס') ש'יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואין להשם יתברך נחת מהם, כי עבודתם הוא בלי שכל ואינו יכול לעלות לה' יתברך'... מצב כזה – כאשר אין 'שכל' ו'נשמה' רוחנית בתורה, נקראת 'שינה' ו'מיתה' בעודו בחיים, ה' ישמרנו.
המציאות של 'קרח', איננה מציאות שהייתה פעם ואיננה עוד, אלא היא מציאות קיימת ששייכת אצל כל אחד ואחד בכל מקום ובכל זמן. אם אנו שוכחים את הרוחניות של התורה – אנו קרח הבלוע בארץ, וכאשר אנו חיים את התורה הרוחנית, ה'דעת' האמתית של 'משה', [שהוא ה'דעת' האמיתית, שבדורנו זה השכל הרוחני שגילה ה' דרך רבי נחמן זיע"א, ואנו מאמינים בשכל הזה ולא חולקים עליו] ומוצאים בכל דבר את השכל הרוחני שיקרב אותנו לה' יתברך - אנו יוצאים מהארציות ומתחילים לחיות מהתורה.
אילו היה לקרח את הרוחניות של התורה, לא היה בא אל משה רבינו בטענת 'כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו', שכן ברוחניות – למעלה מציור מקום וזמן – התורה קיימת אצל כל אדם בכל זמן ובכל מקום, ואדרבה, טענה זו 'כל העדה כולם קדושים' הינה אמת ויציב, כי כל אחד יש בו את כל הכוחות וכל האפשרויות להיות בעצמו גם 'משה' וגם 'אהרן' רוחניים בכל רגע, ואכן האר"י הקדוש כותב, שלעתיד לבא [שעבור מי שחי על פי השכל הרוחני זה כבר בימינו אנו] אכן יתקיים 'כי כל העדה כולם קדושים', כי לכל אחד מישראל יש את האפשרות להפעיל את כל הדמויות שבתורה בכל רגע, להיות דבוק בה' בכל תנועה שלו ולקיים את כל העולמות.
תגובות