במדרש מבואר, שקריעת ים סוף היתה בזכותו של יוסף הצדיק: 'הים ראה וינוס', מה ראה? ארונו של יוסף ראה (מדרש תהלים קי"ד). מאידך, מבואר בזוהר 'וישב הים לפנות בוקר לאיתנו' – דא בוקר דאברהם, ומשמע מזה, שזכות יוסף לא היתה מספיקה לכשעצמה, והיה צריך שיהיה גם את זכותו של אברהם כדי לקרוע את ים סוף.
ומבאר ה' יתברך דרך רבי נחמן מברסלב (עי' ליקו"מ תו' ר"י), שזכות יוסף היא מדת 'יראה', כמו שאמר יוסף 'את האלוקים אני ירא', אולם זכות זו איננה מספיקה, ועל כן אמרו חז"ל שקריעת ים סוף היתה כביכול 'קשה' לפני הקב"ה, ועל כן - כשהגיע ה'בוקר', בוקר דאברהם, שהוא מדת 'אהבה', כמו שכתוב 'אברהם אוהבי': דרגה זו הינה גבוהה יותר, כי 'אהבה' גבוהה מ'יראה', ומכח מדרגת ה'אהבה', שנקראת 'אברהם', הפכה 'קריעת ים סוף' שהייתה בתחילה בבחינת 'קשה' – ויצאה מקישוי ל'קל'.
עד כאן ביאור עניין 'קריעת ים סוף שהיה לפני אלפי שנים, בתוספת 'עצה' שכותב רבי נחמן: שמי שמקיים 'ואהבת' כמו שדרשו חז"ל (יומא פ"ו) 'שיהא שמו של הקב"ה מתאהב על ידך', אזי פרנסתו בנקל, כי 'מזונותיו של אדם קשים כקריעת ים סוף', וכשם שזכות אברהם – מדת ה'אהבה' הפכה את קריעת ים סוף מ'קשה' ל'קלה' - כך גם מזונותיו של מי שבמידת 'אהבה', יוצאים מבחינת 'קשים מזונותיו' ל'פרנסה בנקל'.
אולם מוטל עלינו להבין איך כל זה קשור אלינו? הלא אנו נמצאים כבר אלפי שנים אחרי קריעת ים סוף, ומאי נפקא מינה בדורנו בזכות מי נקרע הים, האם בזכותו של יוסף או בזכותו של אברהם? וכן, האם רבי נחמן באומרו 'פרנסה' מתכוון לפרנסה רגילה? או שמא למשהו עמוק ופנימי יותר...?
התשובה היא: שקריעת ים סוף שהיתה בעבר – היא מהווה דוגמא בשבילנו, כדי שאנו נוכל ללמוד מזה כיצד להתקרב לה' בכל רגע. בקריעת ים סוף היתה ה'אמונה' בשלמות, כמו שכתוב שאפילו שפחה על הים ראתה את ה' יתברך והם הראו באצבע ואמרו 'זה אלי ואנווהו'.
'קריעת ים סוף', היא כל רגע בחיים שלנו - כאשר אנו רוצים לראות את ה' ולהתקרב אליו. אולם כשנמצאים בדרגא הנמוכה, בשכל ובהבנה הגשמית – הים לא נקרע בקלות, וה'פרנסה' איננה בנקל, כי הדרגה הנמוכה [שנקראת 'יוסף', 'יראה'] איננה מספיקה בכדי 'לפרנס' אותנו בכל רגע מהתורה והמצוות, כי 'הציור המקום והזמן' הגשמיים אינם מניחים אותנו 'להתפרנס' בכל רגע מה'שבת' למשל, מאחר וה'שבת' הגשמית היא רק יום אחד בשבוע, ובשאר הימים אין לנו 'פרנסה' ממנה. כמו כן, אין אנו יודעים כיצד לפרנס את כל העולמות כולם, שתלויים בנו כמ"ש 'בשבילי נברא העולם'.
אולם כשנמצאים בדרגא הגבוהה יותר, 'בוקר דאברהם', השכל הרוחני של התורה [שנקרא 'אברהם', 'אהבה'] שאיננו משועבד ל'ציור מקום וזמן' חומריים, אזי כל ה'קושי' נעלם, כי הן אמת שכרגע אולי לא שבת גשמית, אך 'בחינת שבת' – כלומר ה'שכל הרוחני' של השבת, שהיא האמונה שה' הוא שמזיז אותי ואני 'שובת' ממלאכתי ומאמין שה' עושה את הפעולה – זה קיים כל רגע, וכשיודעים זאת - הפרנסה בנקל, כי גם ביום חול יש 'שבת', ואפשר 'להתפרנס' ממנה, וכן לפרנס את העולמות כולם, על ידי התקרבותנו לה' והאמונה שה' מזיז אותנו ומנשים אותנו ומוליך אותנו. ולכן 'פרנסה בנקל' - היא דווקא ע"י כח 'אברהם', ה'שכל הרוחני'.
תגובות