הבה נצייר לעצמנו חתונה, המלאה באנשים שמחים. 'ראובן' הוא אורח שבא מרחוק, הוא שמח ביותר ונהנה מהאוכל הטעים והמשובח שמוגש לפניו בסעודה, הוא יושב ליד 'שמעון', בן דוד הכלה, שהאוכל פחות מדבר אליו – אך הוא נהנה ושמח ומאושר, ומה שגורם לו שמחה הם דווקא הניגונים משובבי הלב שהתזמורת המקצועית מנגנת.
אבי החתן ואבי הכלה – שמחים מעצם החתונה. פחות מעניין אותם האוכל, וכן השירים היפים עוברים ליד אזניהם מבלי לסחוף אותם יותר מידי, כי השמחה שלהם – היא השמחה שהם מחתנים את צאצאיהם. זה מה שמשמח אותם, לא האוכל ולא התזמורת.
כך ניתן לעבור על כל המוזמנים לחתונה, ולגלות שכולם שמחים [למעט אולי כמה צרי עין שמקנאים בשידוך וכדומה], אך כל אחד מהם שמח ממשהו אחר, אולי אפילו מכמה מהדברים... ובכל זאת, לא ניתן למצוא מישהו ששמח כל הזמן מכל השמחות ביחד, שכן גם מי שנהנה מהאכילה ומהריקודים – אינו נהנה מהם ושמח בהם יחד, אלא בזה אחר זה.
ובאמת, לו יצויר שהיה מישהו שיכול היה לשמוח מכל השמחות יחד – בוודאי שמחתו הייתה גבוהה וחזקה יותר מכל אלו השמחים שם, ועוצמת השמחה שלו הייתה עולה על כל השמחים האחרים, שכן שמחתו היא שמחה שלמה, מכל הטובות ביחד. שמחה כזו – נקראת 'שורש' השמחה, שכל השמחות נמשכים ממנה, ומי ששמח בשורש השמחה – השמחה שלו היא המושלמת, וכוללת ועולה על כל השמחות. זהו שכתוב ביתרו: 'ויחד יתרו על כל הטובה', שהיה שמח מכל השמחות יחד. הכיצד? כיון שהיה שמח 'על כל הטובה', במה שמעל הכל, בשורש, ועל כן יכול היה לשמוח מהכל יחד.
תורה זו, היא משל שכותב לנו ה' דרך רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן (ח"ב תו' ל"ד), בכדי שנשיג ממנה איך לעבוד את ה': התורה והמצוות הם שמחה גדולה, הציצית משמחת, השבת משמחת, הסוכה משמחת והשופר משמח... כל דבר שבקדושה הוא משמח ביותר. אך אם נלמד את הדברים בעיניים גשמיות – לא ניתן לשמוח בכל הדברים יחד כל הזמן, שכן שבת מסתיימת, סוכות מסתיים, כל דבר הוא עניין שונה מרעהו, הנוהג בתאריך ובמצב אחר, והשמחה איננה בשלמות.
אולם בעיניים רוחניות - 'שורש' כל התורה והמצוות היא האמונה בה' יתברך [כמ"ש 'כל מצוותיך אמונה'], הציצית שורשה היא האמונה שה' מציץ עלי, שבת שורשה היא האמונה שה' מזיז אותי, ותפילין שורשם היא האמונה שה' עומד עלי ושומע אותי. עם ה'שכל' הרוחני הזה – ניתן בכל רגע 'לשמוח' מהכל יחד, כי גם כשאין ציצית ה'שורש' שה' מציץ עלי קיים, וגם ביום חול ה'שורש' של השבת [שאני שובת ממעשיי וה' הוא שמזיז אותי] קיים, וכן בכל התורה והמצוות ששרשם הוא האמונה בה' יתברך – קיימים בכל מקום כל הזמן, כי השורש הוא למעלה מן הכל, והכל כלול בו.
ועל כן, אם נחיה חיי אמונה אמתיים, שה' נמצא בכל מקום ורואה ושומע ומזיז אותנו כל רגע, נוכל כל הזמן להיות אחוזים בשורש כל התורה, בה' יתברך עצמו - [שהדרך להשיג אותו בשלמות היא רק על ידי אמונה, שהיא השגה בלתי מוגבלת, ויכולה להשלים לנו את החיסרון של ההשגה השכלית המוגבלת, ולגשר על ה'פער' בינינו לבין ה' יתברך] – ואז נוכל לשמוח כל הזמן בכל התורה כולה, שמחה מושלמת, שכוללת ומכילה בתוכה את כל השמחות כולן. אם נשכיל להתאמן על זה – נוכל להיות 'יתרו' חי, ששמח 'על כל הטובה'
תגובות