'היודע אתה איזו קריאה קוראים בדרך כלל בפרשת תצוה'? שאל האב את בנו בדרך לבית הכנסת, 'פרשת זכור', ענה הבן... ומה כתוב שם? "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים".
'הסבר נא לי אבי', הקשה הבן, 'הלא מצות זכירת מעשה עמלק היא אחת מ'שש זכירות' המופיעות בסידור לאחר תפילת שחרית, זכירות אלו הן תמידיות, ודינן להיזכר בכל יום, ואם כן', שאל הבן, 'הלא כל השנה צריכים לזכור את מעשה עמלק ולמחות אותו'?
'בוודאי שזו מצוה תמידית', השיב האב, 'אך ה' יתברך נתן לנו פעם בשנה מצוה מיוחדת לזכור את זה, כדי שנבין מזה שכל השנה צריכים למחות את עמלק. המבין אתה בני'? הוסיף האב והסביר, 'התורה היא נצחית, היא לא מוגבלת בזמן, המצווה הגשמית שאנו מקיימים היא תזכורת לרעיון הרוחני שעומד מאחורי המצוה. כאשר אנו פעם בשנה מקיימים את המצוה ושומעים פרשת זכור – זה לא נגמר שם, שם זה רק מתחיל, המצוה היא תמידית ושייכת בכל יום ויום'.
'עדיין קשה לי אבי', שאל הבן, 'אמרת שהתורה היא נצחית ושהיא קיימת כל הזמן, אבל כל הסיפור של עמלק היה לפני אלפי שנים, אין לנו עמלק כיום, ואם כן – מצד אחד אנחנו מצווים לזכור היום את מעשה עמלק רק בכדי לאותת לנו לזכור זאת כל הזמן, שכן התורה לא מוגבלת בזמן והיא נצחית, ומצד שני, הסיפור של 'עמלק' עצמו כבר תם ונשלם, היה ונגמר, כיצד יתאימו דבריך שהתורה נצחית, וכי אינך סותר את דבריך מניה וביה'?!
'אכן צדקו דבריך', ישיב רבי נחמן לאותו 'בן': 'עמלק' הגשמי – שעליו אנו קוראים היום - אכן איננו קיים יותר, אך 'עמלק' הגשמי, גם הוא דוגמא ומשל ל'עמלק' הרוחני שקיים כל הזמן, כל הסיפור שבתורה על עמלק, הוא רק משל בשבילך, כדי שתחפש בכל רגע בחייך ותמחה את ה'עמלק' הרוחני. זוהי אכן מצוה תמידית ונצחית, כל הסיפור שבתורה, כולל המצוה הזמנית של 'פרשת זכור', אינו אלא בכדי שאתה – בכל מקום ובכל זמן – תמחה את עמלק הרוחני.
המבין אתה 'בני', יבאר לו רבי נחמן: 'עמלק' הרוחני הוא כל דבר שמסתיר ממך את ה' יתברך ומונע ממך להתקרב אליו באמת ולחיות איתו. כל דבר שהוא איננו ה' יתברך באופן הגלוי ביותר – הוא 'בחינת' עמלק, כי ה' יתברך הוא ה'קדושה', והוא ה'טוב' האמתי, 'אש התורה', וכל ריחוק ממנו יתברך - נקרא 'רע', ומכונה 'עמלק', 'אשר קרך', קרירות', 'מלכות הרשעה', 'סטרא אחרא'...
מהיום ואילך, כאשר אתה נושם – אם תחשוב שה' מנשים אותך אזי מחית את עמלק הרוחני, שכן לא התרחקת בנשימה זו מה' יתברך ואתה מחובר ל'טוב', אולם אם תחשוב שאתה נושם לבד ולא ה' הוא שמנשים אותך – יש כאן בדקות 'ריחוק' מה' יתברך, כאילו בידך כוח וגבורה לנשום לבד, בלי ה' יתברך. זהו עמלק האמתי, הדמיון וההסתרה שלא נותנים לנו 'לראות' את ה' בעיני השכל, ולטעות ח"ו שהעולם מתנהל לבד בלי ה' יתברך.
האמונה המושלמת בה' בכל תנועה ובכל רגע – היא 'מחיית עמלק' האמתית, כשאתה נושם ואומר בדעתך 'השם אתה מנשים אותי', הולך ואומר בדעתך 'השם אתה מוליך אותי', מדבר וחושב בדעתך 'השם אתה מדבר מגרוני' – זהו 'מחיית עמלק' בשורש, כי כל הגשמיות וכל ה'שכל' הגשמי – הם 'ריחוק' מה' יתברך, וזהו 'עמלק' האמתי, שכל 'סיפור' עמלק נברא בכדי שנלמד מזה על כל רגע בחיינו ונגלה את ה' בתוך ההסתרה הגשמית. הבנת 'בני'? שאל רבי נחמן...
תגובות