(ליקוטי מוהר״ן תנינא,תורה ב׳,סימן י):
וְדַע, שֶׁמִּזְמוֹר לְתוֹדָה הוּא מְסֻגָּל לִמְקַשָּׁה לֵילֵד, דְּהַיְנוּ לוֹמַר אוֹתוֹ. כִּי מִזְמוֹר לְתוֹדָה – רָאשֵׁי תֵבוֹת מל, בְּחִינַת ע' קָלִין שֶׁל הַיּוֹלֶדֶת שֶׁצּוֹעֶקֶת קֹדֶם הַלֵּדָה, כַּמּוּבָא.
(ספר המידות,קִשּׁוּי לֵילֵד):
א. אִשָּׁה שֶׁאוֹכֶלֶת צְנוֹן בְּעִבּוּרָה, תֵּלֵד בְּקִשּׁוּי.
ב. אִשָּׁה שֶׁהִיא מְקַשָּׁה לֵילֵד, סְגֻלָּה שֶׁתִּתֵּן לָהּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִשִּׁבְעָה בְּאֵרוֹת.
ג. גַּם בָּנֶיהָ לֹא יִהְיוּ עִמָּהּ בַּבַּית.
ד. גַּם תִּלְחַשׁ לָהּ בְּאָזְנָהּ אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם ס"ג.
ה. גַּם מִטָּתָהּ לֹא תַּעֲמֹד בְּמַעֲרָב וּבְדָרוֹם.
ו. גַּם תִּתְלֶה עַל צַוָּארָה מִמָּרוֹר הַנִּשְׁאָר.
ז. גַּם תִּלְחַשׁ לָהּ בְּאָזְנָהּ אוֹתִיּוֹת: פֵּא וָיו עַיִן הֵא.
(ספר המידות,סגולה,סימן ח׳):
ח. סְגֻלָּה לְמַקְשָׁה לֵילֵד, תִּתְלֶה לָהּ עַל צַוָּארָהּ מַפְתֵּחַ שֶׁל הַבֵּית־עָלְמִין. גַּם הַמַּפְתֵּחַ הַזֶּה מְסֻגָּל לַעֲקָרָה.
(ספר המידות,סגולה,סימן י״א):
תַּפּוּחִים מְסֻגָּלִים לְמַקְשָׁה לֵילֵד. סְגֻלָּה לְמַקְשָׁה לֵילֵד, שֶׁתִּרְחַץ בְּיַיִן מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאֲחוֹרֶיהָ; נִכְנָס יַיִן יָצָא סוֹד.
(ספר המידות,כעס,סימן מ׳):
מ. עַל־יְדֵי הַכַּעַס אִשָּׁה מְקַשָּׁה לֵילֵד.
(ליקוטי עצות,בנים,סימן י״ב):
יב. גַּם סְגֻלָּה לְמַקְשָׁה לֵילֵד – לַעֲשׂוֹת חֶסֶד הַרְבֵּה, דְּהַיְנוּ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים: (לק״ת,סי׳ ב׳,אות ג')
(ליקוטי תפילות,חלק ב׳,תפילה ב׳):
(וּתְפִלָּה זֹאת טוֹב לוֹמַר לְמַקְשָׁה לֵילֵד, וְיֹּאמְרוּ אָז "מִזְמוֹר לְתוֹדָה" (תְּהִלִּים ק, א), כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, כִּי אֲמִירַת מִזְמוֹר לְתוֹדָה הוּא סְגוּלָה גְּדוֹלָה לְמַקְשָׁה לֵילֵד, שֶׁתִּזְכֶּה לְהוֹלִיד בְּנָקֵל, אָמֵן:)
(ליקוטי תפילות חלק א' אות ל')
(וירבו בצדקה מאד. כי העיקר תלוי בחסד שעל ידי זה חותכין את הד’ מהמ”ם וכו’ כמבואר בתורה הנ”ל שעי”ז נפתח רחמה של המקשה לילד כמבואר בספר. עי’ בליקוטי מוהר”ן ח”א בסי’ ל’ ובסי’ קל”ה בסופו והבן) (שם)
(שיח שרפי קודש,חלק ד׳,קע״ו):
אַנַ"שׁ שֶׁבְּפוֹלִין הָיוּ נוֹהֲגִים לְהַנִּיחַ אֶת סֵפֶר "לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" לִמְרַאֲשׁוֹתָה שֶׁל הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, וְרָאוּ בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה מוֹפְתִים, וּכְמוֹ כֵן יָדוּעַ הָיָה מִכַּמָּה וְכַמָּה עֲקָרוֹת שֶׁהָיוּ קוֹרְאִים וְאוֹמְרִים כַּמָּה פְּעָמִים אֶת סֵפֶר "סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת" וְנִפְקְדוּ בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָא, כַּמּוּבָא סְגֻלָּתוֹ בַּסֵּפֶר "חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן" (סִימָן כה).
(חיי מוהר״ן,סימן רעח):
אָמַר שֶׁפָּעַל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכְּשֶׁבָּאִין לְפָנָיו לְהִתְפַּלֵּל עַל מַקְשָׁה לֵילֵד, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהּ הַקִּשּׁוּי לֵילֵד כִּי־אִם עַד אוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁבָּאִין לְפָנָיו, וְתֵכֶף שֶׁבָּאִין לְפָנָיו תֵּלֵד מִיָּד:
(מקור מים חיים על בעש״ט,יתרו,סימן כ״ה):
ובספרן של צדיקים מערכת א' אות ג' וז"ל, שמעתי מאדומו"ר הרי"מ מקאזניץ שאמר בשם הבעש"ט סגולה למקשה לילד שיטבול הבעל במקוה, ועוד אמר בשם הבעש"ט סגולה למקשה לילד שיקח הבעל מלא לוגמיו מי המקוה בפיו וילך עם פיו המלא מים ויזלוף על היולדת.
(מאור עינים,פרשת ואתחנן,סימן ל״ח):
במסכת תענית אמר ריש לקיש מאי דכתיב ועצר את השמים בשעה שהשמים נעצרים הוא דומה לאשה שמחבלת ואינה יולדת וכו׳ נאמר עצירה באשה ונאמר עצירה בגשמים נאמר לידה באשה ונאמר לידה בגשמים עד כאן לשון הש״ס ונ״מ מזה להתפלל לעצירת גמשים מזמור תהלים כ׳ יענך ה׳ ביום צרה כמו שפעולת זה המזמור למקשה לילד כנודע כמו כן פעולת תפלת מזמור זה הוא גם כן לגשמים הנעצרים. כי באמת בחי׳ הלידה היא נשפע ממקור גבוה מעילה לעלול מבחי׳ משפיע לבחי׳ מקבל בהשתלשלות העולם לעולם.
