בפרשת השבוע מסופר על אברהם אבינו ששלח את אליעזר להביא שידוך ליצחק, ונתן לו הוראות לאן ללכת ומה לעשות וכו'. עבור מי שחושב שהתורה התכוונה בפרשה זו רק על דרך הפשט הגשמי - זהו סיפור שקרה לפני אלפי שנים, ואינו ממשיך להתקיים כיום. שכן הוא שואל את עצמו: האם אליעזר עדיין מחפש שידוך? האם יצחק מחפש להתחתן שוב? האם מישהו מכל האנשים הללו עדיין חי?... ועל כן הוא מתייחס לתורה כדבר 'מת', שאיננו נצחי וחי.
אולם השם יתברך כתב את התורה עבורנו, ולא יתכן שפרשה זו איננה קשורה אלינו, אך על פי השכל החדש שהשם יתברך מגלה דרך רבי נחמן מברסלב, אזי התורה היא דבר נצחי שמתקיימת בכל אדם, בכל מקום ובכל זמן, כי הסיפור הגשמי שקרה - הוא רק 'דוגמא' חד פעמית שה' עשה כדי ללמד אותנו את המציאות הרוחנית הנצחית שקיימת כל הזמן. אליעזר ויצחק הגשמיים כבר נפטרו, אולם הרוחניות שלהם, ה'בחינה' שלהם – חיה וקיימת אצל כל אחד.
כיצד?... בעולם הגשמי, 'שידוך' הוא חיבור בין איש לאשה גשמיים, אך האמת היא, כי לכל דבר גשמי יש שורש ברוחניות, וה'שידוך' הגשמי שאנו מכירים הוא רק 'דוגמא' בכדי שנוכל להבין מהו 'שידוך' אמיתי, כלומר 'שידוך' רוחני.
ברוחניות, המושג 'שידוך' הוא חיבור של שני דברים הפוכים (עי' ליקו"ת תו פ"ט). רבי נחמן מברסלב סיפר, שהראוהו במחזה מן השמים שמקצועו יהיה שדכן (עי' חיי"מ פ"ד), וכי יעלה על הדעת שרבי נחמן בא לעולם כדי לעסוק בשידוכים בין איש ואשה? אלא, השידוך המדובר פה הוא רוחני, והוא בין שני ההפכים הגדולים בעולם: 'בינינו' – בני אדם גשמיים, קצובים וזמניים, לבין 'השם יתברך', שהוא רוחני, נצחי ואינסופי.
בשידוך זה, בינינו ובין ה' יתברך, עוסק רבי נחמן, והשידוך הזה נעשה רק על ידי 'אמונה', כי ה' יתברך אינו יכול להיתפס בשכל אנושי, ולא שייך להשיג אותו על ידי שכל, גדול ככל שיהיה. אך על ידי אמונה אפשר להשיגו, כי האמונה היא לא מוגבלת, ואדם יכול להאמין גם בדברים שמעבר להשגת דעתו, ולכן יסוד תורתו של רבי נחמן מושתת על אמונה מושלמת שאיתה נוכל לחיות את החיים הגשמיים שלנו יחד עם השם יתברך, בדיוק כמו בגן עדן.
ברוח זו מבאר רבי נחמן, ש'אליעזר' - הוא אנחנו, שה' יתברך שולח בכל רגע בכדי למצוא 'שידוך' ל'יצחק'. יצחק מסמל גבורות ודינים, שהיא המציאות הגשמית שגורמת לנו לשכוח מה' יתברך ולא לראות ולהבין שהוא נמצא בכל דבר ועומד מאחרי הכל, ותפקידנו הוא 'לשדך' את המציאות שאנו רואים - לה' יתברך, על ידי האמונה, כי על ידי האמונה שה' עומד מאחרי המציאות - נמתק הדין (שהוא יצחק, גבורה), כלומר: מתבטלת ההסתרה, כי מבינים שזו מציאות שנעשית על ידי ה' יתברך בעצמו. זהו השלב הראשון של מציאת הזיווג הרוחני – כלומר: לחבר את 'יצחק', את המציאות, עם ה' יתברך, ולהסכים באמונה שה' יתברך הוא היחיד שעושה את הכל.
ובשלב השני, תפקידנו להביא למצב שלא תהיה התנגדות בין צדדי ה'שידוך', כי לפעמים אף שאנו מאמינים שה' מנהל את המציאות – קשה להשלים איתה, ולכן ציוה אברהם את אליעזר לשדל את הנערה ש'תאבה ללכת אחריו', כי אנו בתור אליעזר צריכים לפתח את האמונה כל כך, עד שהאמונה תהיה כה ברורה – שנשמח ונקבל את המציאות כי כך גזרה חכמתו יתברך, ונבטל את רצוננו מפני רצונו של ה', על ידי שנבין שאם ה' כך עשה– ככה הכי טוב שיתכן.
(ע"פ ליקוטי מוהר"ן ח"ב תו' פ"ז, וראה שם תו' פ"ט)
תגובות