שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁחָסִיד שֶׁנָּפַל הוּא גָּרוּעַ מִמְּשֻׁמָּד רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְאָמַר זֹאת לְעִנְיָן מָה שֶּׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ כְּשֶׁהָיִיתִי אֶצְלוֹ בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע מֵחֲבֵרִי הַיָּדוּעַ, וְאָמַרְתִּי לוֹ: אַתֶּם עֲשִׂיתֶם לוֹ טוֹבָה בְּמַה שֶׁנִּתְקָרֵב אֶצְלְכֶם, כִּי כְּבָר הָיָה נוֹפֵל רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְאָמַר שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא מִזֶּה, וְכֵן הֲוָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְאַחַר כָּךְ אָמַר זֶה הַנַּ"ל (עיין שיחות הר"ן קי"ט התחלת שיחה זו והמשך שיחה זו שם סימן ק"כ ראה שם):
