א עַל-יְדֵי הַנְּסִיעוֹת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עַל-יְדֵי-זֶה הֵם מְכַפְּרִים עַל פְּגַם אֱמוּנָה:
ב קִלְקוּל הָאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה. וְאָז חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם וְעַל-יְדֵי הַנְּסִיעוֹת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְכַּפֵּר הַפְּגָם הַזֶּה כַּנַּ"ל. נִמְתָּק הַחֲרוֹן אַף וְנִמְשָׁךְ רַחֲמָנוּת בָּעוֹלָם. וְעִקַּר הָרַחֲמָנוּת הוּא בְּחִינַת: "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים". לָכֶם דַּיְקָא. שֶׁיִּמְסֹר הָרַחֲמָנוּת בְּיָדֵינוּ כַּאֲשֶׁר אָנוּ מְבִינִים (עַיֵּן פְּנִים):