שבת, י"א טבת התשפ"ה

שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהִזְהִיר אוֹתוֹ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְעַיֵּן בְּתוֹרָתוֹ, וְיִרְאֶה לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ אֵיזֶה דָּבָר, (כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר עַל זֶה לְכַמָּה וְכַמָּה מֵאֲנָשָׁיו). וְאָמַר לוֹ: אִם תִּזְכֶּה לְכַוֵּן אֶל תֹּכֶן כַּוָּנָתִי בְּתוֹרָתִי – מַה טּוֹב, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא תּוּכַל לְכַוֵּן כַּוָּנָתִי, אַף־עַל־פִּי־ כֵן טוֹב מְאֹד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהִרְהוּרִים. כִּי כָל הַהִרְהוּרִים בָּאִים עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּחַדְּשִׁין אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְדַמֶּה מִלְּתָא לְמִלְּתָא, עַל־יְדֵי־זֶה מְתַקְּנִין פְּגַם הַהִרְהוּרִים שֶׁבָּאִין עַל־יְדֵי הַמְדַמֶּה:


גַּם אָנֹכִי בְּעַצְמִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, שֶׁהִזְהִיר מְאֹד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, וְאָמַר שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד עַל הֶעָבָר. וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד לְבַד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ, הוּא גַּם־כֵּן טוֹב מְאֹד, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד. גַּם אָמַר שֶׁהוּא טוֹבָה לְנִשְׁמַת אֲבוֹתָיו שֶׁכְּבָר נִסְתַּלְּקוּ: