עִקָּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק – שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה וְנִדְמֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ; וְכֵן לְהֵפֶךְ, לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מְאֹד בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מַמָּשׁ, יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁאַדְּרַבָּא, הוּא סָמוּךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה הַשְּׁלֵמוּת מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה לְהַצַּדִּיק, וּבְלֹא זֶה אֵינוֹ צַדִּיק כְּלָל, כִּי צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מְאֹד בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה לְגַמְרֵי, שֶׁעֲדַיִן הוּא סָמוּךְ לַה’ מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, וּלְעוֹרְרוֹ וּלְגַלּוֹת לוֹ: ה’ עִמְּךָ, וְאַל תִּירָא וְאַל תְּפַחֵד וְאַל תֵּחַת, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ עִמְּךָ וְאֶצְלְךָ וְקָרוֹב לְךָ מַמָּשׁ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (ישעיה ו). עַל־כֵּן אֲפִלּוּ אִם הָאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם שֶׁנּוֹפֵל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְהוּא בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מַמָּשׁ – גַּם מִשָּׁם יוּכַל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בַּה’ וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וּכְבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה, שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מֻנָּח לְמַטָּה לְגַמְרֵי, וְרוֹאֶה שֶׁהוּא בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, חַס וְשָׁלוֹם, רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רָאוּי לוֹ לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ בָּזֶה בְּעַצְמוֹ, הַיְנוּ כִּי זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הוּא הִתְקָרְבוּת, מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק, כִּי מִקֹּדֶם הָיָה מְרֻחָק כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהוּא רָחוֹק, וּמֵאַחַר שֶׁעַל־כָּל־ פָּנִים יוֹדֵעַ שֶׁהוּא רָחוֹק זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הִתְקָרְבוּת, וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלָשׁוּב אֶל ה’:
וְכֵן לְהֵפֶךְ, לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מְאֹד, צָרִיךְ הַצַּדִּיק לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֶה חָמִית מַה יָּדַעַתְּ וְכוּ’. וְזֶהוּ שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק, בִּבְחִינוֹת (ד"ה־א כט): כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הַצַּדִּיק, כַּיָּדוּעַ, דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא, דְּהַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֶה לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה, בִּבְחִינוֹת שָׁמַיִם, שֶׁהוּא לְהֵפֶךְ, שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינוֹת: מֶה חָמִית מַה יָּדַעַתְּ וְכוּ’, כִּי שָׁם לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, שָׁם דַּיְקָא, שׁוֹאֲלִים אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וּלְהֵפֶךְ, לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה בָּאָרֶץ מַמָּשׁ, יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ כִּי ה’ עִמּוֹ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְזֶהוּ עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת, לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְזֶה בְּחִינוֹת בָּנִים וְתַלְמִידִים שֶׁצְּרִיכִין לְהַנִּיחַ בָּעוֹלָם. כִּי לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ, כִּי הֲלֹא הָעִקָּר – שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְשַׁבֵּר עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מִן הַחֹמֶר, וְאִם־כֵּן לָמָּה הוּא חִיּוּב כְּשֶׁהָאָדָם נִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי לְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת, שֶׁיַּנִּיחַ אַחֲרָיו בָּנִים בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, שֶׁיְּמַלְּאוּ מְקוֹמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם, הֲלֹא אַדְּרַבָּא, טוֹב לְהִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי לְמַעְלָה. אַךְ בֶּאֱמֶת, הָעִקָּר הַשְּׁלֵמוּת לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי כְּשֶׁהוּא בְּעוֹלָם אֶחָד לְבַד, אֵין זֶה שְׁלֵמוּת, רַק שְׁנֵיהֶם יַחַד, מַעְלָה וּמַטָּה, זֶהוּ עוֹלָם שָׁלֵם. וְעַל־כֵּן מְחֻיָּב הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, בֵּן אוֹ תַּלְמִיד, כְּדֵי שֶׁגַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת, יִהְיֶה לְמַטָּה גַם־כֵּן בְּזֶה הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּשְׁאָר מִמֶּנּוּ לְמַטָּה בֵּן אוֹ תַּלְמִיד הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ. וְעִקָּר הוּא הַמֹּחַ, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר לְמַטָּה מִמֹּחוֹ, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַנִּיחַ בֵּן אוֹ תַּלְמִיד, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב קטז) עַל פָּסוּק: אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ – חַד אָמַר בֵּן, וְחַד אָמַר תַּלְמִיד, כִּי הַתַּלְמִיד הוּא מִמֹּחַ הָרַב, וְכֵן הַבֵּן נִמְשָׁךְ גַם־כֵּן מִמֹּחַ הָאָב. וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר תַּלְמִיד, כִּי לֹא הָיָה לוֹ בָּנִים. כִּי אֵצֶל הַתַּלְמִיד הַמֹּחַ מֻפְשָׁט מִגַּשְׁמִיּוּת, אֲבָל אֵצֶל הַבֵּן הַמֹּחַ מְלֻבָּשׁ בְּהַטִּפָּה זַרְעִית, אֲבָל גַּם זֶה צְרִיכִים:
וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ בָּנִים וְתַלְמִידִים, וְהַתַּלְמִידִים יָאִירוּ יוֹתֵר לְתַלְמִידִים אַחֲרֵיהֶם, וְכֵן לְהַלָּן יוֹתֵר, שֶׁגַּם הַתַּלְמִידִים יִפְרוּ וְיִרְבּוּ וְיַעֲשׂוּ תַּלְמִידִים אֲחֵרִים, וְתַלְמִידֵי תַלְמִידָיו יַעֲשׂוּ יוֹתֵר תַּלְמִידִים, וְכֵן לְהַלָּן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מֹחוֹ גַּם לְמַטָּה לְעוֹלָם וָעֶד. וְכֵן הַבָּנִים צְרִיכִים גַם־כֵּן שֶׁיִּשָּׁאֵר זִכְרָם לְדוֹרֵי־דוֹרוֹת, בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְכוּ’. כִּי זֶהוּ עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בִּבְחִינַת: כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ – דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא: (עַיֵּן כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר "וַיְהִי מִקֵּץ – כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם" (בְּסִימָן ז), עַיֵּן שָׁם, כִּי שָׁם מְבֹאָר הָעִנְיָן הֵיטֵב.)
