מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִתֵּן בְּרָכָה לְהָאִישׁ הַמֵּבִיא הַמַּשְׁקֶה לָאוֹרְחִים אוֹ עַל הַחֲתֻנָּה וְכַיּוֹצֵא, (הַיְנוּ כְּשֶׁנּוֹשְׂאִין יַיִן אוֹ דְּבַשׁ לְאוֹרְחִים אוֹ עַל חֲתֻנָּה, אֲזַי נוֹהֲגִין לִתֵּן מִן הַמַּשְׁקֶה לְהַשָּׁלִיחַ הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמַּשְׁקֶה, לַעֲשׂוֹת בְּרָכָה) הוּא עַל־פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (פקודי דף רמב.), שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהֵם נִשָּׂאִים וְנוֹשְׂאִים, וְחוֹשֵׁב שָׁם כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהֵם נִשָּׂאִים, דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתָם, וּבֶאֱמֶת אֵלּוּ הַדְּבָרִים הֵם נוֹשְׂאִים, כְּגוֹן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁהִיא נִשֵּׂאת וְנוֹשֵׂאת, וְכֵן הָאָרוֹן, שֶׁהָיוּ נוֹשְאִים אוֹתוֹ וְהוּא נָשָׂא אֶת נוֹשְׂאָיו וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת בְּרָכָה שֶׁנּוֹתְנִין כַּנַּ"ל, כִּי בְּרָכָה – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים (יחזקאל א), בְּחִינַת נִשֵּׂאת וְנוֹשֵׂאת. כִּי הָאוֹפַנִּים נוֹשְאִים הַחַיּוֹת, וְהַחַיּוֹת נוֹשְאִים אוֹתָם, כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים, וְכֵן הוּא כָּל הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁהָאוֹפַנִּים נוֹשְאִים אֶת הַחַיּוֹת, וְהַחַיּוֹת אֶת הַמֶּרְכָּבָה, וּבֶאֱמֶת הַמֶּרְכָּבָה נוֹשֵׂאת הַכֹּל. וְעַל־כֵּן זֶה שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת הַמַּשְׁקֶה נוֹתְנִין לוֹ בְּרָכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת: כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים, בְּחִינַת נִשָּׂא וְנוֹשֵׂא, כִּי הוּא נוֹשֵׂא אֶת הַמַּשְׁקֶה, וְעַתָּה הַמַּשְׁקֶה מְנַשֵּׂא אוֹתוֹ. (אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה מִזֶּה שְׁבָרִים, כִּי הַמַּשְׁקֶה הוּא מְכַבֶּה וְגַם מְחַמֶּמֶת קְצָת – וְלֹא בֵּאֵר הַדָּבָר הַזֶּה כְּלָל):
