שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, שֶׁאָמַר לְעִנְיַן הַמַחֲלֹקֶת שֶׁהָיוּ חוֹלְקִים עָלָיו, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו:): כְּרוּם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם – אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי־אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֶם, וּמַאי נִיהוּ תְּפִלָּה. עַל־כֵּן מֵחֲמַת שֶׁכָּל עִסְקוֹ תְּפִלָּה, כִּי בְּעִנְיַן תְּפִלָּה הָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר עִם אֲנָשָׁיו, וְהִזְהִירָם מְאֹד לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, כַּמְבֹאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְיוֹתֵר מִזֶּה הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ וְחִזֵּק אוֹתָנוּ בְּהִתְחַזְּקוּת בְּלִי שִׁעוּר לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת. עַל־כֵּן בְּנֵי־אָדָם מְזַלְזְלִין בּוֹ וּמְבַזִּין אוֹתוֹ וְחוֹלְקִין עָלָיו, כִּי כָל עִסְקוֹ הוּא תְּפִלָּה, שֶׁהֵם דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְנֵי־אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֶם. וְהָבֵן:
