לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה’, אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ (תהלים מו). כִּי בֶּאֱמֶת הַדָּבָר נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, אֲשֶׁר בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד, מָה רַבּוּ מַעֲשֵׂי ה’. וַאֲפִלּוּ בְּזֶה הָעוֹלָם לְבַד עָצְמוּ נִפְלְאוֹת ה’, אֲשֶׁר בָּרָא דּוֹמְמִים וְצוֹמְחִים וְכוּ’, וּמִי יוּכַל לְשַׁעֵר גְּדֻלַּת ה’ שֶׁיֵּשׁ בַּבְּרִיּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, מִכָּל־שֶׁכֵּן שְׁאָר הָעוֹלָמוֹת. וְהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, עִקָּר בְּרִיאָתָן – בִּשְׁבִיל בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא הַתַּכְלִית. כִּי שַׁבָּת הוּא תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת (הקדמת הזוהר דף א: וזוהר תרומה קלו), שֶׁהוּא עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, וְשָׁם יַשִּׂיגוּ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, בְּלִי שׁוּם מָסָךְ הַמַּבְדִּיל וּבְלִי שׁוּם מוֹנֵעַ; כִּי אָז יִהְיֶה נַעֲשֶׂה אַחְדוּת גָּמוּר, וְכָל אֶחָד יִהְיֶה מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ: זֶה ה’ קִוִּינוּ לוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית לא), וְזֶהוּ הַתַּכְלִית, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּוַדַּאי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם בְּחִינַת הַתַּכְלִית, כִּי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ בּוֹ הַתְחָלָה וָסוֹף, דְּהַיְנוּ הַהַתְחָלָה מִמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, עַד שֶׁנִּתְגַּשֵׁם וְנִתְהַוֶּה בָּזֶה הַתְּמוּנָה וְהַדְּמוּת. וְגַם יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִין יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיק עִיּוּנָם וְלָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה: בְּתַבְנִית הָאֵיבָרִים וּבִנְיָן וְקוֹמָה וּדְמוּת וְכוּ’, שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר, לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּלְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה. וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה, עַד הַתַּכְלִית, שֶׁשָּׁם נִסְמָךְ אוֹתוֹ הַדָּבָר אֶל הַתַּכְלִית. כִּי כָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה בְּהַתַּכְלִית, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא, שֶׁעַל־יְדֵי דָּבָר זֶה יְכוֹלִין לְהַשִּׂיגוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ עַד אוֹתוֹ הַתַּכְלִית, שֶׁשָּׁם נִסְתַּיֵּם אוֹתוֹ הַדָּבָר וְנִסְמָךְ אֶל הַתַּכְלִית. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהַעֲמִיק עִיּוּנוֹ בָּזֶה, לָדַעַת וּלְהַכִּיר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, בְּתַבְנִיתוֹ וּדְמוּתוֹ, בִּפְרָטִיּוּת אֵיבָרָיו וּבִנְיָנוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וּלְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ בָּזֶה, עַד אֲשֶׁר יָבוֹא לִבְחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁל אוֹתוֹ הַדָּבָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת וְכוּ’: וְהִנֵּה הַבַּעֲלֵי־שֵׂכֶל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׂכֶל גָּדוֹל, הֵם יְכוֹלִים זֹאת. אֲבָל קְטַנֵּי עֵרֶךְ כָּמוֹנוּ הַיּוֹם, שֶׁכֻּלָּנוּ בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מְאֹד בִּבְחִינַת רַגְלִין, אֵיךְ אֶפְשָׁר לָנוּ לָבוֹא לִידִיעָה זוֹ. וְעַל־כֵּן יֵשׁ לָנוּ לִכְסֹף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד, מִי יִתֵּן וְהָיָה לָנוּ מַנְהִיג הַדּוֹר, רוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זֶה הַכֹּחַ, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר אֲפִלּוּ בָּנוּ, בִּבְחִינַת רַגְלִין, יְדִיעָה וְהַשָּׂגָה הַנַּ"ל, שֶׁנִּזְכֶּה לָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית, כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמִּגֹּדֶל עֹצֶם מַעֲלָתוֹ הָיָה יָכוֹל לְהָאִיר אֲפִלּוּ בַּפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, אֲפִלּוּ בְּשִׁפְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא פ’ בשלח ופירש"י שם, וע’ זוהר בשלח נה, ויקרא כב): רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם, מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא. הֲרֵי שֶׁאֲפִלּוּ יְחֶזְקֵאל, שֶׁהָיָה נָבִיא גָּדוֹל כָּזֶה, לֹא הָיָה רוֹאֶה מַה שֶּׁרָאֲתָה שִׁפְחָה בִּימֵי מֹשֶׁה. וְכָל זֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל עֹצֶם מַעֲלַת הַמַּנְהִיג, שֶׁהָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הַמַּנְהִיג, וְהוּא יָכוֹל לְהָאִיר אֲפִלּוּ בִּבְחִינַת רַגְלִין. שֶׁאֲפִלּוּ הָרַגְלִין שֶׁרְחוֹקִים מֵהַמֹּחַ, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם הֵם יוּכְלוּ לְהַשִּׂיג וְלָדַעַת הַתַּכְלִית, עַל־יְדֵי מִפְעֲלוֹת ה’ אֲשֶׁר בָּרָא בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה כַּנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי גְּדֻלַּת הַמַּנְהִיג יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחַ אֲפִלּוּ לְהָרַגְלִין, וְאָז יוּכַל לִהְיוֹת, שֶׁהָרַגְלִין אֵלּוּ הֵם גְּדוֹלִים מִמֹּחַ אַחֵר. וְזֶהוּ: לְכוּ חֲזוּ. לְכוּ דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת הָרַגְלִין, שֶׁהֵם כְּלֵי הַהֲלִיכָה, גַּם הֵם יֶחֱזוּ מִפְעֲלוֹת ה’ אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ. הַיְנוּ פְּעֻלוֹת ה’ אֲשֶׁר שָׂם בָּאָרֶץ הַזּוֹ, דְּהַיְנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל, שֶׁעַל־יְדֵי מִפְעֲלוֹת ה’ שֶׁבָּאָרֶץ הַזֹּאת הַשְּׁפָלָה, יְכוֹלִין לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית. וְזֶהוּ: אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ, הַיְנוּ שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁהוּא בְּחִינַת "שֵׁמוֹת" – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בִּבְחִינַת (בראשית ב): נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ, [וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז:): אַל תִּקְרָא שַׁמּוֹת, אֶלָּא שֵׁמוֹת]; דְּהַיְנוּ עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁהוּא הַתַּכְלִית, הוּא מְלֻבָּשׁ וְנֶאֱחָז בָּאָרֶץ הַשְּׁפָלָה הַזּוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי עוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפָל, דַּיְקָא עַל יָדוֹ מֻכְרָחִין לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל. וּבֶאֱמֶת הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, שֶׁהַשָּׂגַת הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא דָּבָר גָּבוֹהַּ כָּזֶה לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא תָּלוּי דַּיְקָא בִּבְרִיּוֹת עוֹלָם הַשָּׁפָל, וְכָל הַנְּשָׁמוֹת מֻכְרָחִין לַעֲבֹר בְּזֶה הָעוֹלָם כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית. כִּי אֵין מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף (יבמות סב.), כִּי כֻּלָּם מֻכְרָחִין לָבוֹא לְזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל, כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית עַל־יָדוֹ כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁהֵם נִצְרָכִים לִבְרִיּוֹת הָעוֹלָם, לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית עַל־יָדָם, כַּנַּ"ל:
וְרָאוּי לָנוּ לוֹמַר זֹאת בִּבְכִיָּה, בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ, לִבְכּוֹת וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, מָתַי נִזְכֶּה לָזֶה, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ זֶה הַדַּעַת, שֶׁנּוּכַל לָדַעַת וּלְהַכִּיר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מִכָּל דָּבָר שֶׁל זֶה הָעוֹלָם בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת כַּנַּ"ל, עַד הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל. וּכְּפִי הַמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה שֶׁלָּנוּ עַתָּה, וְכֻלָּנוּ אֵין פָּנֵינוּ יָפוֹת כְּלָל, אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִתֵּן לָנוּ מַנְהִיג רוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּנוּ יְדִיעָה הַנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי וְלָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל:
הַשֵּׁשֶׁת יָמִים הֵם הַהַתְחָלָה, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הַכֹּל, וְשַׁבָּת הוּא הַסּוֹף וְהַתַּכְלִית וְכוּ’. וּבְוַדַּאי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַבְּרִיּוֹת, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין מַה שֶּׁנִּבְרָא קֹדֶם וּבֵין מַה שֶּׁנִּבְרָא בַּשִּׁשִּׁי, שֶׁהוּא סָמוּךְ יוֹתֵר לְשַׁבָּת. וְאִיתָא בִּסְפָרִים, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה’ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (שמות לא), שֶׁגַּם הַשֵּׁשֶׁת יָמִים בְּעַצְמָן נִבְרְאוּ, וְהֵם בְּסוֹד עֲגֻלָּה אֶל הַנְּקֻדָּה פְּנִימִיוּת, שֶׁהִיא שַׁבָּת (זוהר ויקהל רד), אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ חִלּוּקִים:
מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא (ערובין יג:), וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב (קהלת ד): וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה – הַדָּבָר תָּמוּהַּ: וְאִם־כֵּן עַל מַה נִּבְרָא. וּבְוַדַּאי אֵין הַדְּבָרִים נֶאֱמָרִין כִּי־אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכְּפִי צָרוֹת עוֹלָם הַזֶּה וְהַיִּסּוּרִין שֶׁסּוֹבְלִין בְּנֵי־אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בְּוַדַּאי הָיָה טוֹב יוֹתֵר אִם לֹא הָיָה נִבְרָא כְּלָל. אֲבָל בָּעוֹלָם הַבָּא בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר מַה שֶּׁנִּבְרָא, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא בָּאִין אֶל הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל. וְגַם אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה – יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכֹּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (אבות פ"ד):
נִיסָן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לִמְלָכִים (ר"ה ב), וְאָז מְמַנִּין כָּל הַמְּלָכִים לְמַעְלָה, וּבְוַדַּאי נוֹתְנִין מַתָּנוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁמַּמְלִיכִין אוֹתוֹ. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לָנוּ גַם־כֵּן מֶלֶךְ וּמַנְהִיג, רוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּנוּ וְכוּ’ כַּנַּ"ל. וַאֲנַחְנוּ הֵם הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ – הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתְךָ, שֶׁמִּתְנַהֲגִים אַחַר הַמַּנְהִיג. וּמִי יִתֵּן וְהָיָה לָנוּ מַנְהִיג כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכוּ’ כַּנַּ"ל: (כָּל זֶה שַׁיָּךְ לְסִימָן ל"ט)
