מִי שֶׁהוּא פַּרְנַס־חֹדֶשׁ אוֹ מַנְהִיג, שֶׁקּוֹרִין "רוֹגִירֶיר", וְהוּא מַנְהִיג בְּכַשְׁרוּת וּבְישֶׁר, וְרוֹאֶה וּמִסְתַּכֵּל לְהַטִּיל הַמַּשְׂאוֹי עַל כָּל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁמַּעֲרִיךְ אֶת כָּל אֶחָד בְּיֹשֶׁר לְהַכְבִּיד עַל זֶה וּלְהָקֵל עַל זֶה כָּרָאוּי, עַל־יְדֵי־זֶה מְבַטֵּל הָאַרְבַּע מִדּוֹת רָעוֹת, דְּהַיְנוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים וּלְשׁוֹן הָרָע. וְהַסּוֹד – כִּי הַנֶּדֶר שֶׁנּוֹדְרִין צְרִיכִין לְשַׁלֵּם מִיַּד, וְהַמְאַחֵר נִדְרוֹ גּוֹרֵם אֵלּוּ הָאַרְבַּע מִדּוֹת הַנַּ"ל. כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (ויקרא פ’ לז), שֶׁלָּמַד מִיַּעֲקֹב, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁאֵחֵר נִדְרוֹ בָּא לִידֵי אַרְבַּע הַנַּ"ל. עֲבוֹדָה־זָרָה – שֶׁנֶּאֱמַר: הָסִירוּ אֶת אֱלֹקֵי הַנֵּכָר. גִּלּוּי עֲרָיוֹת – וַתֵּצֵא דִּינָה וְכוּ’. שְׁפִיכוּת־דָּמִים – בִּשְׁכֶם. לָשׁוֹן הָרָע – וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְּנֵי לָבָן. וְאִיתָא (שם), שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה מֹשֶׁה בְּסִבְלוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיַּרְא בְּסִבְלוֹתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁנָּתַן לֵב עַל סִבְלוֹתָם, שֶׁהָיוּ מַכְבִּידִין עֲלֵיהֶם, וְהָעֲבוֹדָה הַשַּׁיָּךְ לְאִישׁ נָתְנוּ עַל אִשָּׁה, וְכֵן לְהֶפֶךְ, וְהָיָה מֹשֶׁה מִסְתַּכֵּל עַל זֶה, וְהִפֵּךְ הַדָּבָר וְנָתַן עַל כָּל אֶחָד הָעֲבוֹדָה הָרָאוּי לוֹ, מַה שֶּׁרָאוּי לְאִישׁ וְכוּ’, וְכֵן בֵּין אֲנָשִׁים בְּעַצְמָן הִסְתַּכֵּל לִתֵּן עַל כָּל אֶחָד מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. וְאָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה תִּזְכֶּה לְהַתִּיר נֶדֶר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גַם־כֵּן: בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וְכוּ’. נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁמִּסְתַּכְּלִין לְהַעֲרִיךְ כָּל אֶחָד כָּרָאוּי, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַתָּרַת נְדָרִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִצּוֹלִין מֵאַרְבַּע מִדּוֹת הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל. וְהָבֵן:
