שבת, י"א טבת התשפ"ה

חלק ראשון


א. עַל-יְדֵי שְׁקָרִים אִשָּׁה יֵשׁ לָהּ צַעַר בַּהֵרָיוֹן.
ב. סְגֻלָּה לְהֵרָיוֹן-שֶׁתִּשָּׂא אֶצְלָהּ עֵץ קָטָן מִגַּג שֶׁעַל קֶבֶר הַצַּדִּיק אוֹ מַגְנֵט וְלִתֵּן צְדָקָה.
ג. דָּגִים קְטַנִּים מַפְרִין וּמַרְבִּין.
ד. עֻבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת לא יאכְלוּ שׁוּמִין וּבְצָלִים.
ה. אִשָּׁה שֶׁשְּׂנוּאִין מַעֲשֵׂי רְשָׁעִים בְּעֵינֶיהָ, עַל-יְדֵי זֶה נִפְקֶדֶת.
ו. הַמְקַבֵּל גָּלוּת עַל עַצְמוֹ, הוּא סְגֻלָּה לְהֵרָיוֹן.
ז. אֲכִילַת בְּשַׂר בְּהֵמָה דַּקָּה וּשְׁתִיַּת שֶׁמֶן-זַיִת הִיא סְגֻלָּה לְהֵרָיוֹן.


חלק שני


א. אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְעַבֵּר, תַּבִּיט עַל הַסַּכִּין שֶׁל מִילָה אַחַר הַמִּילָה.