שני, כ"א אייר התשפ"ה

חלק ראשון


א. עַל יְדֵי תַּאֲווֹת שֶׁאָדָם תָּאֵב, וְאֵינוֹ מַשִּׂיג אוֹתָם, עַל יְדֵי זֶה בָּא עַצְלוּת וְהוּא הַדִּין לְהֵפֶךְ.
ב. עַל יְדֵי זְרִיזוּת מֵסִיר אֶת הַשֵּׁנָה וּמְחַיֶּה אֶת הַמֹּחִין.