א. צָרִיךְ לַחֲזר אַחַר מוֹהֵל צַדִּיק וִירֵא-שָׁמַיִם, כִּי כְּשֶׁהַמּוֹהֵל אֵינוֹ טוֹב, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלּא יִהְיֶה מוֹלִיד, חַס וְשָׁלוֹם, הַנִּמּוֹל עַל-יָדוֹ. גַּם עַל-יְדֵי שֶׁהַמּוֹהֵל אֵינוֹ טוֹב, עַל-יְדֵי זֶה בָּא הַתִּינוֹק, חַס וְשָׁלוֹם, לִידֵי חֳלִי נוֹפֵל.
ב. אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְעַבֵּר, תַּבִּיט עַל הַסַּכִּין שֶׁל מִילָה אַחַר הַמִּילָה.
ג. הַמּוֹהֵל נוֹתֵן הֲבָנָה לַנִּמּוֹל בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה.
ד. מִצְוַת מִילָה-יֵשׁ לָהּ כּחַ שֶׁיֵּשׁ לְבִגְדֵי כּהֵן גָּדוֹל.
ה. מִי שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, בְּיָדוּעַ שֶׁכּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁלּוֹ טוֹב וְיָפֶה.
ו. מִי שֶׁגּוֹמֵל חֶסֶד, שֵׁם אֲשֶׁר יִקְרָא יִתְקַיֵּם, בִּשְׁבִיל זֶה קדֶם שֶׁיִּקְרָא שֵׁם לַתִּינוֹק, יִגְמל חֶסֶד, וְעַל-יְדֵי זֶה יִתְקַיֵּם הַשֵּׁם.
