שבת, י"א טבת התשפ"ה

חלק ראשון


א. עַל-יְדֵי לֵיצָנוּת יִהְיֶה לוֹ נוֹשִׁים הַרְבֵּה וְהֵם יִמְשְׁלוּ בּוֹ. גַּם נִכְשָׁל בְּנִאוּף, גַּם אִשְׁתּוֹ מוֹשֶׁלֶת בּוֹ.
ב. עַל-יְדֵי לֵיצָנוּת הוֹלֵךְ וְנוֹפֵל. גַּם בָּא לְמִדַּת שֶׁקֶר, וְנָע וְנָד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
ג. עַל-יְדֵי חֲנֻפָּה בָּא לֵיצָנוּת.
ד. עַל-יְדֵי לֵיצָנוּת בָּאִים יִסּוּרִים.
ה. עַל-יְדֵי לֵיצָנוּת אֵין לוֹ חָכְמָה.
ו. הַלֵּיצָנוּת הִיא מְתַעֶבֶת אֶת הָאָדָם עַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְעַל הַבְּרִיּוֹת.
ז. עַל-יְדֵי לֵיצָנוּת בָּא שְׂרֵפָה.
ח. הַלּוֹעֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת.
ט. כָּל לֵיצָנוּתָא אֲסִירָא חוּץ מִלֵּיצָנוּתָא דַעֲבוֹדָה זָרָה.
י. קָשָׁה לֵיצָנוּת, שֶׁתְּחִלָּתוֹ יִסּוּרִין וְסוֹפוֹ כְּלָיָה.
יא. הַמִּתְלוֹצֵץ-מְזוֹנוֹתָיו מִתְמַעֲטִין וְנוֹפֵל בְּגֵיהִנּם וּמֵבִיא כְּלָיָה לָעוֹלָם.