שבת, י"א טבת התשפ"ה

חלק ראשון


א. לִפְעָמִים אָדָם נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ.
ב. עַל-יְדֵי גְּבִיַּת מַס נוֹפֵל אָדָם מִמַּדְרֵגָתוֹ.
ג. עַל-יְדֵי קִנְאָה נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ.
ד. עַל-יְדֵי קִנְאָה אֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד, לִפְעָמִים מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת וְלוֹמֵד בְּהַתְמָדָה, וְלִפְעָמִים הַתְּפִלָּה וְהַלִּמּוּד עָלָיו כְּמַשָּׂא.
ה. מִי שֶׁנִּמְעָד בְּדִבּוּרוֹ, וּבְוַדַּאי הָרְגִילוּת שֶׁל לְשׁוֹנוֹ הָיָה צָרִיךְ לְדַבֵּר כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, אֲבָל מִי שֶׁנִּמְעָד בִּרְגִילוּת לְשׁוֹנוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁפַּרְנָסָתוֹ נִתְמַעֵט וְהוּא צָרִיךְ לְחֶסֶד גָּדוֹל וִישׁוּעָה שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא פַּרְנָסָה.
ו. עַל-יְדֵי הַשְּׁבוּעָה נִכֶּרֶת [נִכְרַת] הַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל אָדָם.
ז. כְּשֶׁאָדָם מַחֲלִיק וְנוֹפֵל, זֶה עַל-יְדֵי שֶׁהִתְחַזֵּק לַעֲבר עֲבֵרָה.
ח. כְּשֶׁאַתָּה מַתְחִיל לַעֲשֹוֹת אֵיזֶה מִצְוָה וְהַהַתְחָלָה הִיא בְּכָל לֵבָב, תַּצְלִיחַ בְּזוֹ הַמִּצְוָה וְלא יֶאֱרַע לְךָ שׁוּם הֶזֵּק.
ט. מִי שֶׁנּוֹפֵל מִיִּרְאָתוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּרְאָתוֹ לא הָיְתָה טְהוֹרָה.
י. אָדָם נוֹפֵל מֵחֲמַת תַּאֲוַת מָמוֹן.
יא. כְּשֶׁתִּשְׁמר אֶת עַצְמְךָ מִגְּזֵלוֹת וּמִשְּׁבוּעוֹת וּמִשֶּׁקֶר, לא תִּפּל מִמַּדְרֵגָתְךָ.
יב. כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן, שֶׁיֵּשׁ שָׁם רְשָׁעִים, לִפְעָמִים הֵם מַשְׁלִיכִין אוֹתוֹ לְמַטָּה וְהַסְּגֻלָּה לָזֶה-שֶׁיַּגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה.
יג. מִי שֶׁלִּבּוֹ נוֹפֵל מֵהַהִתְלַהֲבוּת, הוּא מֵחֲמַת שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת הַצַּדִּיק.
יד. הַצַּדִּיק שֶׁמַּנְהִיג בֶּאֱמֶת אֶת הָעוֹלָם, לא יִפּל מֵחֲשִׁיבוּתוֹ.
טו. מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד וְהַכָּבוֹד רוֹדֵף אַחֲרָיו, בְּוַודַּאי לא יֵרֵד וְלא יִפּל מִכְּבוֹדוֹ.
טז. עַל-יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיקִים לא יִפּל מִמַּדְרֵגָתוֹ.


חלק שני


א. מִי שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹפֵל, יֵדַע שֶׁמַּלְאָכָיו הַשּׁוֹמְרִים אוֹתוֹ נִסְתַּלְּקוּ.
ב. מִי שֶׁבָּא לוֹ הִרְהוּר זְנוּת עִם בַּת אֵל נֵכָר, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶהוּ נְפִילָה.
ג. אוֹ אֵיזֶהוּ חוֹלַאַת יָבוֹא עַל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.