א. כְּשֶׁהַצַּדִּיק בָּא לְבֵית הָרָשָׁע, הַבַּיִת נִתְבָּרֵךְ, וְדַוְקָא שֶׁהַבַּיִת מְזֻמָּן לִבְרָכָה.
ב. הַרְחֵק מֵרְשָׁעִים, כְּדֵי שֶׁלּא תִּתָּפֵס בְּעָנְשָׁם.
ג. בִּשְׁבִיל אֵיבָה מַרְאִין אֵיזֶה קֵרְבוּת לָרְשָׁעִים.
ד. לִפְעָמִים כְּשֶׁעוֹשִׂין. אֵיזֶה טוֹבָה לְרָשָׁע גָּמוּר, בָּזֶה עוֹשִׂין נַחַת רוּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
ה. אָסוּר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָן, אֲבָל מָקוֹם שֶׁיָּבוֹא מִשִׁבְחָן שֶׁבַח לַצַּדִּיק מֻתָּר לְסַפֵּר קְצָת.
ו. מִי שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל רָשָׁע, גַּם הוּא נִקְרָא רָשָׁע.
ז. אֲפִילּוּ עוֹשֶׂה אֵיזֶהוּ דָּבָר כַּדָּת וְכַדִּין, אֵין אָנוּ סוֹמְכִין עָלָיו.
ח. מִי שֶׁעָרֵב בְּעַד רָשָׁע, נוֹפֵל לִידֵי תַּאֲוָות נִיאוּף גַּם נוֹפֵל לְחֻלְשָׁה.
ט. רָשָׁע שֶׁשָּׁכַח אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי, בְּיָדוּעַ שֶׁלּא יֵצֵא מִמֶּנּוּ זֶרַע כָּשֵׁר.
י. כְּשֶׁנּוֹפֵל שוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדְךָ, אַל תְּרַחֲמֵהוּ.
יא. כְּשֶׁלּא תְּחַבֵּר אֶת עַצְמְךָ לְשַׁקְרָנִים, הַיְדוּעִים לְךָ, עַל יְדֵי זֶה תִּזְכֶּה לְהָבִין אֶת הַצְּבוּעִים.
יב. מִי שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת הַמְּסִיתִים, בְּוַדַּאי לא יִדְבַּק בּוֹ דִּבְרֵיהֶם.
יג. עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה נַעֲשֲׂה רִחוּק בֵּין הָרְשָׁעִים הַמְקרָבִים.
יד. מִי שֶׁמְּרַחֵק אֶת עַצְמוֹ מֵרְשָׁעִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ יְשׁוּעָה.
טו. הַפִּזּוּר שֶׁיֵּשׁ בֵּין הָרְשָׁעִים סִימָן לִישׁוּעָה.
טז. תַּרְחִיק מִלָּדוּר בְּבַיִת, שֶׁדָּר בּוֹ רָשָׁע.
יז. אַל תְּדַבֵּר עִם הַמְּסִיתִים אֲפִילּוּ לְהוֹכִיחָם וּלְקָרְבָם.
יח. הִתְחַבְּרוּת רְשָׁעִים מַזִּיק לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
יט. נָאֶה וּמִתְקַבֵּל לִקְדוֹשֵׁי ה’, שֶׁיַּעֲשֹוּ מָסָךְ וּמָגֵן, עַד. שֶׁמִּמֶּנּוּ יִבְרַח כָּל אִישׁ מֵצִיק וְרָשָׁע.
א. מִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין רִשְׁעַת הָרְשָׁעִים הַצְּבוּעִים, הוּא מְתֹעָב.
ב. הַצְּבוּעִים גּוֹרְמִים כְּאֵב עֵינַיִם לַהֲמוֹן עַם, הַטּוֹעִים בָּם.
ג. צָרִיךְ אָדָם לִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ, מִלְּנַשֵּׁק אֶת עַצְמוֹ עִם רְשָׁעִים, כִּי עַל יְדֵי הַנְּשִׁיקָה נַעֲשֲׂה בֵּינֵיהֶם הִתְקַשְּׁרוּת גַּם לְאַחַר מִיתָה.
ד. יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם מִינִים וְאֶפִּיקוֹרְסִים גְּדוֹלִים, אֲבָל הֵם אֵינָם מְגַלִּים אֶפִּיקוֹרְסוּת, וְאֵין בֶּן אָדָם יוֹדֵעַ לִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל עַל יְדֵי מִדַּת הַצְּנִיעוּת אָדָם נִצּוֹל מֵאֵלּוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים.
ה. הָרְשָׁעִים אֵינָם מְבַלְבְּלִים אוֹתָנוּ מֵעֲבוֹדָתֵנוּ בַּעֲבֵרוֹת שֶׁעוֹבְרִים, כְּמוֹ שֶׁמְּבַלְבְּלִים אוֹתָנוּ בְּמִצְווֹת שֶׁהֵם עוֹשִׂים, בִּשְׁבִיל זֶה: גּוֹי שֶׁשָּׁבַת חַיָּב מִיתָה.
