שבת, י"א טבת התשפ"ה

חלק ראשון


א. עַל-יְדֵי צְדָקָה זוֹכֶה לְחֵן.
ב. עַל-יְדֵי שִׁפְלוּת זוֹכֶה לְחֵן.
ג. לְחֵן יַכְנִיס אוֹרְחִים.
ד. גַּם יִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ מִמַּאַכְלֵי אִסּוּר, וְיִשְׁמר אֶת פִּיו מִדִּבּוּר אָסוּר.
ה. מִי שֶׁמְּפַזֵּר מְעוֹתָיו בִּשְׁבִיל לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ רַב לִלְמד מִמֶּנּוּ, עַל-יְדֵי זֶה יִמְצָא חֵן. ו. כְּשֶׁתַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתֶיךָ, תִּמְצָא חֵן.
ז. עַל-יְדֵי תּוֹכָחָה תִּשָּׂא חֵן.
ח. שֶׁמֶן-זַיִת מְסֻגָּל לְחֵן.
ט. סְגֻלָּה לְחֵן תִּכְתּב עַל קְלַף; כֶּסֶף וְזָהָב חֶסֶד וֶאֱמֶת אַלּוּף.
י. עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה מִתַּלְמִיד-חָכָם תִּזְכֶּה לְחֵן.
יא. דִּבּוּרִים הַיּוֹצְאִים בְּנִיחוּתָא נִתְקַבְּלִים אֵצֶל בְּנֵי-אָדָם.
יב. יֵשׁ דָּגִים שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לְחֵן.
יג. עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּדֶּרֶךְ נוֹתֶנֶת חֵן.


חלק שני


א. כְּשֶׁאָדָם בָּא לְעִיר לָדוּר, יִשְׁלַח בָּשָׂר לַעֲנִיֵּי הָעִיר, וְעַל-יְדֵי זֶה יִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי שָׁרֵי הָעִיר.