שבת, כ"א ניסן התשפ"ה

וְהָיָה רָגִיל בִּנְדָרִים מְאֹד מְאֹד, שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים כְּשֶׁבָּא הַיּוֹם, קִבֵּל עָלָיו בְּנֵדֶר כֹּל סֵדֶר הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְאַחַר־כָּךְ אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה קָשֶׁה עָלָיו מְאֹד, הָיָה מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת מֵחֲמַת הַנֵּדֶר. וְכֵן עָשָׂה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.


וְכֵן בְּכֹל מִינֵי גְּדָרִים וּסְיָגִים שֶׁל פְּרִישׁוּת מֵאֵיזֶה תַּאֲוָה וּמֵאֵיזֶה מִדָּה הָיָה רָגִיל הַרְבֵּה בִּנְדָרִים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. וְכַמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים נִשְׁבַּע עַל אֵיזֶה דְּבָרִים בִּ"נְקִיטַת חֵפֶץ" (כגון החזקת תפילין או ספר תורה, להמחשת חומרת השבועה) כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה חָזָק לִפְרֹשׁ מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהָיָה רוֹצֶה לִפְרֹשׁ עַצְמוֹ.