שני, כ"ד אדר התשפ"ה

וְגֹדֶל עֹצֶם הַסַּכָּנוֹת שֶׁהָיָה לָהֶם בַּחֲזִירָתָם, אִי-אֶפְשָׁר לְסַפֵּר. כִּי הָיוּ עַל הַסְּפִינָה הַזּוֹ שֶׁל מִלְחָמָה שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה יִשְׁמְעֵאלִים. וְהֵם הָיוּ רַק שְׁנֵי יְהוּדִים לְבַד. וְדֶרֶךְ הַיִּשְׁמְעֵאלִים, בִּפְרָט אַנְשֵׁי מִלְחָמָה, לִתְפֹּס יְהוּדִים וּלְמָכְרָם בְּמֶרְחַקִּים לַעֲבָדִים. וְהָיָה לְרַבֵּנוּ ז"ל פַּחַד גָּדוֹל מִזֶּה.


וְאָמַר: שֶׁהִתְחִיל לַחֲשֹׁב בְּעַצְמוֹ; מַה יַּעֲשֶׂה אִם יוֹלִיכוּ אוֹתוֹ לְאֵיזֶה מָקוֹם עַל הַיָּם שֶׁאֵין שָׁם יְהוּדִי וְיִמְכְּרוּ אוֹתוֹ שָׁם?, וּמִי יֵדַע מִזֶּה? וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל, אֵיךְ יוּכַל לְקַיֵּם שָׁם אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה?


וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ בְּעִנְיָן זֶה, עַד שֶׁזָּכָה שֶׁבָּא עַל הַשָּׂגָה: שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ כְּשֶׁלֹּא יוּכַל ח"ו לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת. כִּי הִשִּׂיג אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁל אֲבוֹת הָעוֹלָם שֶׁהָיָה לָהֶם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁקִּיְּמוּ כָּל הַמִּצְווֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הַמִּצְווֹת כִּפְשׁוּטָן. כְּמוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין עַל־יְדֵי הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל כַּיָּדוּעַ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, עַד שֶׁהִשִּׂיג אֵיךְ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת בְּדֶרֶךְ זֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה אָנוּס שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁיִּמְכְּרוּ אוֹתוֹ ח"ו.


וְתֵכֶף כְּשֶׁזָּכָה לְהַשָּׂגָה זוֹ, עֲזָרוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ וּבָאָה הַסְּפִינָה וְהִגִּיעָה אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן לִכְרָךְ גָּדוֹל שֶׁעוֹמֵד עַל אִי הַיָּם וְשָׁם עִיר גְּדוֹלָה לֵאלקִים ‘וּשְָׂהּ רַאדִישׁ’ (רוּדוּס), וְהִכִּירוּ שֶׁזֶּה עִיר שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה לָהֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כִּי יוּכְלוּ לִקְנוֹת כָּאן מַצּוֹת לְפֶסַח וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת.


אַךְ זֶּה לֹא עָלָה עַל דַּעְתָּם שֶׁהַקַּפִּיטָן וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים יַנִּיחוּ אוֹתָם לִכָּנֵס לָעִיר הַזֹּאת, כִּי רָאוּ וְהֵבִינוּ שֶׁהַיִּשְׁמְעֵאלִים רוֹצִים לְתָפְסָם וּלְגָזְלָם וְאֶפְשָׁר יִמְכְּרוּ אוֹתָם בְּעַצְמָם וְכַּנַּ"ל.