שבת, י"א טבת התשפ"ה

וּבְעֵת שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית חוֹתְנוֹ, כְּשֶׁהָיָה חָפֵץ לְדַבֵּר עִם הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב ז"ל, דְּהַיְנוּ לֵילֵךְ עַל קִבְרוֹ וּלְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ אֵיזֶה דְּבַר בַּקָּשָׁה, הָיָה רָגִיל לִנְסֹעַ לִקְהִלַּת סְמִילָא שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְבֵית חוֹתְנוֹ. וְהָלַךְ עַל קֶבֶר הַצַּדִּיק הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב יְשַׁעְיָה מִיַּאנוּב ז"ל (תלמיד הבעש"ט), שֶׁהוּא מֻנָּח שָׁם. וְעָשָׂה אֶת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל לְשָׁלִיחַ – שֶׁיֵּלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב ז"ל אֶת בַּקָּשָׁתוֹ מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ אָז.