וְתֵכֶף אַחַר רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, הָיָה רְצוֹן רַבֵּנוּ ז"ל לַחֲזֹר תֵּכֶף לְבֵיתוֹ. וְלֹא הָיָה רוֹצֶה לִנְסֹעַ כְּלָל לְשׁוּם מָקוֹם, לֹא לִצְפָת וְלֹא לִטְבֶרְיָה.
אַךְ הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ הָיָה כָּסְפּוֹ חָזָק מְאֹד לָזוּן עֵינָיו בִּמְקוֹמוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וּבָא אֶל רַבֵּנוּ ז"ל וְאָמַר לוֹ: שֶׁיֵּשׁ שַׁיָּרָה לֵילֵךְ עִמָּם לִטְבֶרְיָה. וְהֵשִׁיב לוֹ: "יֵשׁ לְךָ כִּסּוּפִים לִטִבֶרְיָה, לֵךְ שְׂכֹר חֲמוֹרִים וְעָשָׂה כֵּן". וְנָתַן לָהֶם אַדְרוּף (דְּמֵי קְדִימָה). וּבַחֲזִירָתוֹ מֵהַבַּעַל חֲמוֹרִים אָמַר לוֹ תֵּכֶף: "שָׂכַרְתָּ חֲמוֹרִים?", הֵשִׁיב לוֹ: "הֵן". אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ ז"ל: "תֵּכֶף וּמִיָּד תֵּלֵךְ וְתִקַּח מֵהֶם הָאַדְרוּף, וְאִם לֹא יִרְצוּ לְהַחֲזִיר לְךָ, אֲזַי תַּנִּיחַ לְאִבּוּד הָאַדְרוּף, כִּי אֵינִי רוֹצֶה לֵילֵךְ לְשָׁם".
וְאַחַר שְׁתֵּי שָׁעוֹת אוֹ שָׁלֹשׁ, נָפַל הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהָיָה עִמּוֹ בְּחֻלְשָׁה גְּדוֹלָה רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְאָז נָתַן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לה’ יִתְבָּרַךְ. אֲשֶׁר מְנָעוֹ לָלֶכֶת עִם הַשַּׁיָּרָה הַנַּ"ל.
