וּכְבָר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר: כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁעָבְדוּ וְטָרְחוּ עַד שֶׁזָּכוּ לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה וּמַעֲלָה כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲלָתוֹ, כְּמוֹ לְמָשָׁל אֵצֶל מֶלֶךְ שֶׁשָּׂרָיו זוֹכִין עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתָם כָּל אֶחָד לְאֵיזֶה מַעֲלָה לְאֵיזֶה הִתְמַנּוּת גָּבֹהַּ כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ. אֲבָל עַל-עַצְמוֹ אָמַר: שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עַכְשָׁו בְּאוֹתָהּ הַמַּעֲלָה וּמַדְרֵגָה שֶׁל אֶשְׁתָּקַד אֵינוֹ רוֹצֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל (וְאָמַר בִּלְשׁוֹן גְּנַאי עַל-עַצְמוֹ עַל עִנְיָן הַנַּ"ל אִם הָיָה נִשְׁאָר בְּמַדְרֵגָה שֶׁל אֶשְׁתָּקַד) רַק בְּכָל פַּעַם הוּא עוֹלֶה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה.
וְיֵשׁ הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיָן זֶה לְסַפֵּר, אַךְ אִי-אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כָּל זֶה בִּכְתָב כְּלָל, כִּי־אִם מִי שֶׁזָּכָה לִרְאוֹת בְּעֵינָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּאָזְנָיו הָיָה יָכוֹל לְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ מְעַט מִקְצָת עִנְיָן זֶה אֵיךְ לְעוֹלָם לֹא הָיָה עוֹמֵד עַל מַדְרֵגָה אַחַת בְּשׁוּם פַּעַם, רַק תֵּכֶף הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר עַד שֶׁזָּכָה וְכוּ’ וְכֵן לְעוֹלָם. וְהָיָה חִדּוּשׁ גָּדוֹל בְּעִנְיָן זֶה. וְכָל זֶה הָיָה כְּפִי תְּפִיסָתֵנוּ הַמְּעוּטָה, וְיוֹתֵר מִזֶּה יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, וְדַי בָּזֶה.
