גַּם בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ לִלְמֹד בִּימֵי קַטְנוּתוֹ, הָיָה רוֹצֶה תָּמִיד לְקַיֵּם: "שִׁוִּיתִי הַשֵּׁם לְנֶגְדִּי תָּמִיד" וְהָיָה מִתְיַגֵּעַ לְצַיֵּר נֶגֶד עֵינָיו שֵׁם הָוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, וּמֵחֲמַת שֶׁהָיְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ טְרוּדָה בָּזֶה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁלּוֹמֵד וְהָיָה רַבּוֹ כּוֹעֵס עָלָיו.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כֹּל יְמֵי יַלְדוּתוֹ הָיָה עוֹשֶׂה עִנְיְנֵי מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת הַרְבֵּה מְאֹד, דְּהַיְנוּ עִנְיְנֵי שְׂחוֹק וּקְפִיצוֹת וְטִיּוּל (שֶׁקּוֹרִין פַאר שַׁיְיט) וְהָיָה רָגִיל בָּזֶה מְאֹד.
(רַבֵּנוּ נוֹלַד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת ‘תַּזְרִיעַ’, וְנִכְנַס לְמִצְווֹת בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ ‘וַיִּקְרָא’. בְּשַׁבָּת זוֹ קָרְאוּ פָּרָשַׁת ‘הַחֹדֶשׁ’).
