שבת, כ"א ניסן התשפ"ה

א. עִקַּר קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר וְהַלָּשׁוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא, שֶׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר וּלְהוֹצִיא בְּפֶה מָלֵא הַכִּסּוּפִין וְהִשְׁתּוֹקְקוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, הַיְנוּ מַה שֶּׁהֵם מִשְׁתּוֹקְקִין וּמִתְגַּעְגְּעִין תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיא כִּסּוּפִין אֵלּוּ בַּפֶּה דַּיְקָא, וְזֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת הַלָּשׁוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (הִלְכוֹת דָּם, הֲלָכָה א’, אוֹת ד):


ב. כָּל עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי כָּל יְמֵי חַיָּיו וְכָל מַה שֶּׁבָּא לְזֶה הָעוֹלָם, הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַשָּׂגַת הַנַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְקִיּוּמָהּ, שֶׁרַק בִּשְׁבִיל זֶה בָּא הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה יָגֵע בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁיַּשִּׂיג בְּכָל פַּעַם אֶת הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, לַעֲשׂוֹת מִתּוֹרַת הַשֵּׁם – תּוֹרָתוֹ, מֵהַנִּסְתָּר בְּחִינַת נִשְׁמַע יִהְיֶה נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ בְּחִינַת נִגְלֶה, בְּחִינַת נַעֲשֶׂה. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא עִקַּר הַתְּפִלָּה, שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת בְּדִבּוּר דַּיְקָא. וְאִם הָיָה כָּל אָדָם זוֹכֶה לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה וּלְקַדֵּשׁ דִּבּוּרוֹ כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי הָיָה כָּל אָדָם זוֹכֶה בְּכָל פַּעַם לְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה וְחָפֵץ לְהֵיטִיב וּלְגַלּוֹת לְכָל אָדָם נִסְתָּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, רַק הָעִקָּר – כְּשֶׁזּוֹכִין לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר כַּנַּ”ל (הִלְכוֹת מַתָּנָה, הֲלָכָה ד’, אוֹת כ”ג):


ג. צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מִכִּסּוּפִין רָעִים, וְיַרְגִּיל בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ תָּמִיד לִכְסֹף רַק כִּסּוּפִין טוֹבִים, שֶׁיִּתְגַּעְגַּע וְיַחְשֹׁק וְיִכְסֹף תָּמִיד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּאִין עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל תַּאֲווֹת וְכִסּוּפִין רָעִים, רַחֲמָנָא לִצְלָן, יַרְגִּיל עַצְמוֹ לֶאֱחֹז מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַטּוֹתָהּ מִכִּסּוּפִין אֵלּוּ וּלְהַמְשִׁיכָהּ לְכִסּוּפִין טוֹבִים, שֶׁהֵם עִקַּר הַטּוֹב בֶּאֱמֶת לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לִשְׁמֹר הַדִּבּוּר לִבְלִי לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר רַע, חַס וְשָׁלוֹם, וְשֶׁעַל כָּל פָּנִים לֹא יוֹצִיא מִפִּיו הַתַּאֲווֹת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה הַבָּאִין עַל לִבּוֹ, רַק לְהַפֵּךְ הַדָּבָר וְיוֹצִיא בְּפִיו כִּסּוּפִין טוֹבִים, כִּי עַל־יְדֵי דִּבּוּרִים רָעִים שֶׁל כִּסּוּפִין רָעִים דְּהַאי עָלְמָא גּוֹרֵם רָעָה גַּם לַאֲחֵרִים, כִּי הַהֲבָלִים הַיּוֹצֵא מִפִּיו עַל־יְדֵי אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים רָעִים הֵם נְפָשׁוֹת רָעוֹת מַמָּשׁ וְהֵם מַזִּיקֵי עָלְמָא, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי הוֹלְכִים וּמְעוֹרְרִים אֶת אַנְשֵׁי הָעוֹלָם לְתַאֲווֹת רָעוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִשָּׁם בָּאִין כָּל הַהֶזֵּקוֹת גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת, רַחֲמָנָא לִצְלָן אֲבָל הַדִּבּוּרִים שֶׁל כִּסּוּפִין טוֹבִים הֵם נְפָשׁוֹת טוֹבוֹת, וְעַל־יָדָם נִמְשָׁכִין כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת בָּעוֹלָם, וְהֵם הוֹלְכִין וּמְעוֹרְרִין כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ. וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: בָּחַנְתָּ לִבִּי, פָּקַדְתָּ לַיְלָה, צְרַפְתָּנִי בַל תִּמְצָא, הַיְנוּ שֶׁאָמַר בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְׂרָאֵל: יָדַעְתִּי, שֶׁלֹּא עָמַדְתִּי בַּנִּסָּיוֹן כָּרָאוּי, כִּי לֹא זָכִיתִי עֲדַיִן לְהִנָּצֵל בִּשְׁלֵמוּת מִכִּסּוּפִין דְּהַאי עָלְמָא, אַךְ זַמֹּתִי בַּל יַעֲבֹר פִּי, כִּי עַל כָּל פָּנִים שׁוֹמֵר אֲנִי אֶת עַצְמִי, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא הַכִּסּוּפִין וְהַמַּחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ עַל הַדִּבּוּר־פִּי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יָדַעְתִּי גֹּדֶל כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁל הַכִּסּוּפִין, שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יָדוֹ פְּעֻלּוֹת מַמָּשׁ בָּעוֹלָם, עַל כֵּן אֲנִי שׁוֹמֵר אֶת עַצְמִי לִבְלִי לְהוֹצִיא עַל פִּי כִּסּוּפִין רָעִים, חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ נַעֲשִׂין עַל־יָדָם פְּעֻלּוֹת רָעוֹת בָּעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, רַק אֲנִי מַרְגִּיל אֶת עַצְמִי לְדַבֵּר תָּמִיד דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל כִּסּוּפִין טוֹבִים לִקְרוֹת תָּמִיד אֵלֶיךָ, שֶׁתְּשִׁיבֵנוּ אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת בָּעוֹלָם, וְזֶה: לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ, שֶׁאֲנִי נִשְׁמָר לְדַבֵּר רַק דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, שֶׁהֵם בְּחִינַת דְּבַר שְׂפָתֶיךָ, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיוּ נִגְמָרִין כָּל פְּעֻלוֹת אָדָם לְטוֹבָה. וְזֶה: אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ, כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, וְעַל־יְדֵי שֶׁאֲנִי נִשְׁמָר מִלְּדַבֵּר דִּבּוּרִים שֶׁל תַּאֲווֹת וְכִסּוּפִין רָעִים, רַק הִרְגַּלְתִּי לְשׁוֹנִי לְדַבֵּר תָּמִיד דִּבּוּרִים שֶׁל כִּסּוּפִין טוֹבִים כַּנַּ”ל, עַל־יְדֵי־זֶה אֲנִי זוֹכֶה לְהִנָּצֵל וּלְהִשָּׁמֵר מֵאָרְחוֹת פָּרִיץ, שֶׁהֵם כָּל הַדְּרָכִים רָעִים, רַחֲמָנָא לִצְלָן, רַק תָּמֹךְ אֲשׁוּרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטוּ פְעָמָי, כִּי הַדִּבּוּרִים טוֹבִים הַנַּ”ל הֵם תּוֹמְכִים וְסוֹעֲדִים אוֹתִי לֵילֵךְ בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ וּבַל נָמוֹטוּ פְעָמַי מֵהֶם, אַף־עַל־פִּי שֶׁרָצוּ לִדְחוֹת אוֹתִי מֵהֶם כְּמוֹ שֶׁרָצוּ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרַנִי בְּכֹחַ הַדִּבּוּרִים הַטּוֹבִים לִתְמֹךְ אֲשׁוּרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם: אֲנִי קְרָאתִיךָ כִּי תַעֲנֵנִי וְגוֹ’, הַיְנוּ שֶׁמְּבָאֵר בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי מָה זָכִיתִי לִסמֹךְ אֲשׁוּרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ – עַל־יְדֵי שֶׁקְּרָאתִיךָ בְּכָל פַּעַם בְּדִבּוּרִים שֶׁל כִּסּוּפִין טוֹבִים, שֶׁזֶּהוּ כָּל עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁצְּרִיכִין לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה הַרְבֵּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה לִכְסֹף וְלַחֲשֹׁק תָּמִיד כִּסּוּפִין טוֹבִים, מָתַי יִזְכֶּה לָסוּר מֵרַע וְלַעֲשוֹת הַטּוֹב בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד וְכוּ’ וּלְהוֹצִיא הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה מִפִּיו בְּכָל יוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מֵאָרְחוֹת פָּרִיץ, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתְמֹךְ אֲשׁוּרָיו בְּמַעְגְּלוֹתָיו וְכוּ’, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (הִלְכוֹת אָמָּנִין, הֲלָכָה ד’, אוֹת כ”ב, כ”ט):