א. לִפְעָמִים כְּשֶׁאָדָם מוֹכִיחַ אֶת עַצְמוֹ אוֹ אֶת חֲבֵרוֹ וּמַתְחִיל לְהַזְכִּיר הַמַּעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשָׂה, אֲזַי שָׁכִיחַ שֶׁיִּפֹּל עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ מְאֹד, וְיֵשׁ שֶׁנָּפְלוּ מְאֹד עַל־יְדֵי־זֶה וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַתּוֹכָחָה שֶׁאֵינָהּ כָּרָאוּי, שֶׁמַּחֲלֶשֶׁת כֹּחַ הַנְּשָׁמָה עַל־יְדֵי שֶׁמְּעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע שֶׁל עֲווֹנוֹת, כִּי עִקַּר הַתּוֹכָחָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, לְחַפֵּשׂ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ וְכֵן בַּחֲבֵרוֹ עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְהַתּוֹכָחָה תִּהְיֶה בְּדֶרֶךְ חֶסֶד לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְאֶת חֲבֵרוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִבְטֹחַ בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים, שֶׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ חֶסֶד כָּזֶה, שֶׁגַּם כָּל הַמַּעֲשִׂים רָעִים יְכוֹלִין לְהִתְהַפֵּךְ לִזְכֻיּוֹת, אֲפִלּוּ אִם הִרְבָּה לִפְשֹׁעַ מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִם הַשֵּׁם הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת וְכוּ’, וְעִקַּר הַתּוֹכָחָה תִּהְיֶה בְּאֹפֶן שֶׁיְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְאֶת חֲבֵרוֹ לְהִתְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתְחִיל מֵעַתָּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלֹא שֶׁיְּקַלְקֵל יוֹתֵר עַל־יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ, שֶׁיִּפֹּל חַס וְשָׁלוֹם יוֹתֵר, וּלְתוֹכָחָה כָּזֹאת אֵין זוֹכִין כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין עַצְמוֹ לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁעַל־יְדֵי תּוֹכַחְתָּם מוֹסִיפִים וְנוֹתְנִים רֵיחַ טוֹב בְּהַנְּשָׁמוֹת. הִלְכוֹת צִיצִית, הֲלָכָה ה’, אוֹת ז):
ב. עִקַּר הַחִיּוּב לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת־שָׁמַיִם וּלְהָאִיר בּוֹ הַדַּעַת הָאֲמִתִּי הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, כִּי הָעִקָּר – לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ וְאֶת חֲבֵרוֹ מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת לִבְחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, הַיְנוּ לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּתְגַּדֵּל וְיִתְרַחֵב הַדַּעַת בְּיוֹתֵר בְּכָל פַּעַם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַרְחָבַת גְּבוּל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת: וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ, עַל כֵּן כָּל אֶחָד הָעוֹסֵק בָּזֶה לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ מֵהַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הָאֱמֶת, וּבְכָל פַּעַם צָרִיךְ לִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו וְלִשְׁתֹּק בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁתֹּק, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לַהֲרֹס אֶת הַגְּבוּל שֶׁל חֲבֵרוֹ לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אִסּוּר הַסָּגַת הַגְּבוּל, שֶׁלֹּא דַּי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לְהַרְחִיב גְּבוּלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף גַּם הוּא מֵצֵר לוֹ בְּיוֹתֵר וְנִכְנָס בְּתוֹךְ גְּבוּלוֹ, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ גְּבוּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין עַד הַגְּבוּל דַּיְקָא בִּבְחִינַת: וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן וְכוּ’, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אַתָּה מְחִצָּה לְעַצְמְךָ וְאַהֲרֹן מְחִצָּה לְעַצְמוֹ וְכוּ’, וְעַל כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי מִצְוָה גְּדוֹלָה לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּכָל פַּעַם בְּיִרְאַת־שָׁמַיִם וּלְרַחֵם עָלָיו וּלְהוֹצִיאוֹ מֵעֲווֹנוֹת וְקִלְקוּלִים שֶׁלּוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁיִּהְיֶה הָעֵסֶק לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה, לְתַקֵּן וְלֹא לְקַלְקֵל יוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בְּיוֹתֵר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּבְחֶסְרוֹנוֹתָיו, כִּי רֹב הַקְּטָטוֹת וְהַמְּרִיבוֹת וְשִׂנְאַת־חִנָּם נִמְשָׁךְ רַק מִזֶּה, מַה שֶּׁכָּל אֶחָד מִסְתַּכֵּל שֶׁלֹּא בְּעַיִן יָפָה בַּחֲבֵרוֹ וּמְחַפֵּשׂ לִמְצֹא בּוֹ רַק הַפְּגָמִים וּמִדּוֹת רָעוֹת, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסָבְלָם, וּמִמֵּילָא כְּמוֹ־כֵן מִסְתַּכֵּל בּוֹ חֲבֵרוֹ גַּם כֵּן לְהֵפֶךְ, כִּי כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים וְכוּ’, עַד שֶׁנִּתְעוֹרֵר שִׂנְאַת־חִנָּם וּקְטָטוֹת בֵּינֵיהֶם, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱרַב בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ וְנִתְאָרֵךְ עָלֵינוּ הַגָּלוּת, וְהַכֹּל רַק עַל־יְדֵי שִׂנְאַת־חִנָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכָּל זֶה בָּא רַק עַל־יְדֵי זֶה שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּיוֹתֵר בַּחֲבֵרוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף־זְכוּת, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִין לְדַבֵּר עִמּוֹ וּלְהָאִיר דַּעְתּוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִמַּה שֶּׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיאוֹ, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת דִּין וּמִשְׁפָּט, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, אֲבָל צְרִיכִין שֶׁיִּתְגַּבֵּר הָרַחֲמָנוּת לִכְנֹס עִם חֲבֵרוֹ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ לְרָעָה כִּי אִם לְטוֹבָה וּלְדוּנוֹ לְכַף־זְכוּת תָּמִיד, שֶׁיּוּכַל לְדַבֵּר עִמּוֹ, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, שֶׁמִּזֶּה לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לַעֲשׂוֹת לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְגַם לָמְדוּ מִזֶּה דִּין בֶּן הַמֶּצֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמִּצְוָה לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהַרְחִיב אֶת גְּבוּל חֲבֵרוֹ, וּשְׁנֵיהֶם – אֶחָד (הִלְכוֹת שֻׁתָּפִין בְּקַרְקַע, הֲלָכָה ה’, אוֹת י”ד־ט”ז):
