א. עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהַרְבּוֹת בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכֵן עַל־יְדֵי שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי אֵיזֶה נִגּוּן וְזִמְרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי הַנִּגּוּן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר אֶת הַלֵּב וּלְהַמְשִׁיכוֹ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִשִּׁכְחַת הַתּוֹרָה, וְזוֹכֶה לִרְאוֹת אוֹר הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת סַם חַיִּים (הִלְכוֹת נְשִׂיאַת־כַּפַּיִם, הֲלָכָה ה’, אוֹת ו):
ב. עִקַּר הַשִּׁכְחָה – עַל־יְדֵי תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהוּא תַּאֲוַת נָשִׁים, שֶׁהוּא לְשׁוֹן שִׁכְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים וְגוֹ’, כִּי שְׁמִירַת הַבְּרִית הוּא בְּחִינַת סִטְרָא דְּדוּכְרָא, בְּחִינַת זָכָר, לְשׁוֹן זִכָּרוֹן (הִלְכוֹת עָרֵב, הֲלָכָה ד’, אוֹת י):
