א. עַל־יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין הַשֵּׁנָה וְקָמִים בַּחֲצוֹת לַיְלָה וּמִתְאַבְּלִים עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה מְקַיְּמִין אֶת הָאֱמוּנָה וּמְבַטְּלִין הַכְּפִירוֹת, וְזוֹכִין לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן וְלַעֲשוֹת מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, וְזוֹכִין לִבְחִינַת בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּנְיַן הַדַּעַת, וּלְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ לְטוֹבָה וּלְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ וּלְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה. וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה וְלִבְחִינַת: שִׁוִּיתִי הַשֵּׁם לְנֶגְדִּי תָּמִיד. (הִלְכוֹת הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, הֲלָכָה ב’):
ב. עַל־יְדֵי שֶׁמְּבַטְּלִין הַשֵּׁנָה וְקָמִים בַּחֲצוֹת לַיְלָה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל אֲחִיזַת הַזְּמַן, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַמַּחֲלוֹקוֹת וַאֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ שֶׁפַע וּפַרְנָסָה לְיִשְׂרָאֵל (הִלְכוֹת רִבִּית, הֲלָכָה ה’, אוֹת ה־ו):
