הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת אֵצֶל הָאָדָם בְּתֹקֶף תְּשׁוּקַת תַּאֲוָתוֹ, וְקוֹרְאָה אוֹתוֹ: "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי" (מִשְׁלֵי א’ כב), וּמֵחֲמַת תְּשׁוּקַת תַּאֲוָתוֹ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קְרִיאָתָהּ, וְעוֹשֶׂה הָעֲבֵרָה מֵחֲמַת הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁנִּכְנַס בּוֹ אֲבָל אַחַר גְּמַר תַּאֲוָתוֹ הוּא מַרְגִּישׁ תֵּכֶף אֶת קוֹל קְרִיאָתָהּ וּמִתְחָרֵט עַל הָעֲבֵרָה:
