א תַּעֲנִית מְבַטֵּל מַחֲלֹקֶת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁצָּרִיךְ בַּעֲבוֹדַת ה’. זֶּה גַּם כֵּן בִּכְלַל מַחֲלֹקֶת. וְהַתַּעֲנִית מוֹעִיל לָזֶה לְהַכְנִיעַ הַלֵּב לִדָּבֵק בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְלַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם:
ב הַתַּעֲנִית מְחַיֶּה מֵתִים, הַיְנוּ שֶׁמְּחַיֶּה הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בְּחֹשֶׁךְ וְאֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת, כִּי מִי שֶׁפּוֹגֵם אֵיזֶה יוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ רַע חַס וְשָׁלוֹם, אָז אֵין לְאוֹתוֹ הַיּוֹם חִיּוּת, וְהוּא מֵמִית אוֹתוֹ הַיּוֹם (עַיֵּן פְּנִים), וְהַתַּעֲנִית מְחַיֶּה הַיָּמִים הַמֵּתִים הַלָּלוּ, וְהַכּל לְפִי הַתַּעֲנִית, וְכָל מַה שֶּׁמִּתְעַנֶּה יוֹתֵר כֵּן הוּא מְחַיֶּה יוֹתֵר יָמִים מֵתִים שֶׁעָבְרוּ בְּחֹשֶךְ:
ג עַל-יְדֵי הַתַּעֲנִית זוֹכִין לְשִׂמְחָה וּכְפִי יְמֵי הַתַּעֲנִית כֵּן זוֹכִין לְשִׂמְחָה:
