שבת, י"א טבת התשפ"ה

מִי שֶׁהוּא עַזּוּת פָּנִים אֵין לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה, וְכֵן לְהִפּוּךְ מִי שֶׁאֵין בּוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה אֵין לוֹ גַּם כֵּן חֵלֶק בַּתּוֹרָה. כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר’ (אָבוֹת פֶּרֶק ה) וּמִדַּת הָעֲנָוָה הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, וְעִקַּר מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁיִּהְיֶה בְּמַדְרֵגָה שֶׁיּוּכַל לְהִתְפָּאֵר שֶׁהוּא עָנָו, כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּתַב בְּעַצְמוֹ "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו", וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר רַב יוֹסֵף: ‘לא תִּיתְנֵי עֲנָוָה דְּאִיכָּא אֲנָא’ (סוֹטָה מ"ט), זֶהוּ מַדְרֵגַת הָעֲנָוָה בְּתַכְלִית: