שבת, י"א טבת התשפ"ה

מַעֲלַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַצַּדִּיק


א מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָז, הוּא מְקַבֵּל בְּחִינַת הַפָּנִים שֶׁל הַצַּדִּיק וּבְחִינַת שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, אַךְ צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִשִּׁכְחָה, כִּי שִׁכְחָה מַשְׁכַּחַת כָּל זֶה מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְזִכָּרוֹן לִזְכֹּר דִּבְרֵי הַצַּדִּיק כְּמוֹ שֶׁאֲמָרָם אוֹ עַל-יְדֵי מַה שֶּׁחוֹזֵר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכְרוֹ, אָז כְּשֶׁיֹּאמַר זֶה הַדָּבָר בְּשֵׁם הַצַּדִּיק נִצְטַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל הֶחָכָם וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֲמָרוֹ הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, אַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַזִּכָּרוֹן בֶּאֱמֶת בְּכֹחַ הַזִּכָּרוֹן:


ב כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ הַחִדּוּשׁ מִפִּי הָרַב בְּעַצְמוֹ בְּעֵת שֶׁחִדֵּשׁ אוֹתוֹ הָרַב עַל-יְדֵי-זֶה יִזְכְּרֵהוּ הֵיטֵב, אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מִפִּי הָרַב בְּעַצְמוֹ אוֹ אֲפִלּוּ מִפִּיו לְאַחַר-כָּךְ שֶׁלֹּא בְּעֵת שֶׁחִדֵּשׁ אוֹתוֹ הַחִדּוּשׁ אָז יוּכַל לְשָׁכְחוֹ בְּקַל:


ג בְּכָל סֵפֶר יֵשׁ שָׁם דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים שֶׁבְּזֶה הַסֵּפֶר:


ד הַדִּבּוּר הָאֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת אֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא הוּא יָקָר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל צַדִּיק אַחֵר, כִּי שָׁם יָכוֹל לִהְיוֹת תַּעֲרוֹבוֹת הַרְבֵּה, אֲבָל זֶה הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא רַק אֱמֶת לְבַד, וְכֵיוָן שֶׁהוּא רַק אֱמֶת וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת אֵין יָקָר מִמֶּנּוּ:


ה אֱמֶת הוּא הַפָּנִים שֶׁל כָּל הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה: