אִיתָא בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ: ‘לא תִּשְׁכַּח יוֹם דְּלֵית בֵּהּ טוֹב וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה’, הַיְנוּ כִּי בְּכָל יוֹם יֵשׁ בּוֹ טוֹב הַגָּנוּז הַיְנוּ רָזִין דְּאוֹרַיְתָא הַשַּׁיָּךְ לְזֶה הַיּוֹם אַךְ כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַהֲגוֹת וְלַחֲשׁב בְּדִבְרֵי תּוֹרָה הַיְנוּ בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא וְהוּא אֵינוֹ כְּדַאי לָזֶה, אֲזַי בָּאִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וּמְבַלְבְּלִים מַחֲשַׁבְתּוֹ דְּלָא יֵעוֹל לַאֲתָר דְּלָאו דִּילֵהּ. וְאֵלּוּ הֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַבָּאִים לְהָאָדָם וּמְבַלְבְּלִים אוֹתוֹ, וְעַל-יְדֵי שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה וְחוֹשֵׁק עַד מְאד לִכְנֹס אֶל הַטּוֹב הַגָּנוּז וּמְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת אָז הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת הֵם שְׁעָרִים וּפְתָחִים לִרְאוֹת וּלְהַשִׂיג עַל יָדָם הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבְּכָל יוֹם, וְאָז כָּל יוֹם וָיוֹם אָרֹךְ וְגָדוֹל אֶצְלוֹ עַד מְאֹד כִּי רוֹאֶה וּמַשִׂיג הַטּוֹב הַגָּנוּז הַיְנוּ רָזִין דְּאוֹרַיְתָא הַשַּׁיָּךְ לְכָל יוֹם. וְזֶהוּ עִקַּר אֲרִיכוּת יָמִים, וְהָעִקָּר זוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי מִדַּת הַוַּתְּרָנוּת שֶׁהָאָדָם וַתְּרָן בְּמָמוֹנוֹ שֶׁזֶּהוּ מִדָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעַל-יְדֵי-זֶה נוֹפְלִין וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַנְּחָשִׁים וְעַקְרַבִּים הַיְנוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הַמְבַלְבְּלִין מַחֲשַׁבְתּוֹ וְנַעֲשֶׂה הַמֹּחַ צַח וָזַךְ, וְאָז יָכוֹל לָבוֹא בְּכָל יוֹם אֶל הַטּוֹב הַגָּנוּז הַשַּׁיָּךְ לוֹ כַּנַּ"ל:
