שבת, י"א טבת התשפ"ה

כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים עַל אָדָם אֶחָד חַס וְשָׁלוֹם וּבָא אָדָם אֶחָד וְעוֹמֵד וְחוֹלֵק עָלָיו אָז מִדַּת הַדִּין מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, כִּי הָאָדָם יֵשׁ לוֹ יוֹתֵר כֹּחַ לִנְקֹם (עַיֵּן פְּנִים), וְעַל כֵּן מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּדוֹל וּמַשְׁגִּיחַ עַל תִּקּוּן הָעוֹלָם הוּא חוֹלֵק לִפְעָמִים בְּכַוָּנָה עַל צַדִּיק אֶחָד כְּדֵי לְסַלֵּק מֵעָלָיו מִדַּת הַדִּין, אֲבָל אַחַר-כָּךְ הוּא עוֹשֶׂה בְּרַחֲמִים וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה יִסּוּרִים לְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק: