הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הַבָּאִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בִּפְרָט אֵצֶל הָאָדָם הַצַּדִּיק שֶׁרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל הֵם מֵהַנִּיצוֹצוֹת הַקּ’ שֶׁנָּפְלוּ בִּשְׁעַת שְׁבִירַת כֵּלִים, וְהַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הֵם אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעֵין אוֹתָהּ הַמִּדָּה וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ עַתָּה, וְהַצַּדִּיק צָרִיךְ לֵידַע מֵאֵיזֶה עוֹלָם וּמֵאֵיזֶה מִדָּה הִיא הַמַּחֲשָׁבָה הַזָּרָה הַזֹּאת, וְגַם צָרִיךְ לֵידַע בַּמֶּה לְהַעֲלוֹתָהּ לְאוֹתוֹ עוֹלָם וְהַמִּדָּה שֶׁהוּא בָּהּ עַתָּה, אַךְ לִפְעָמִים הַצַּדִּיק רוֹצֶה לְהַעֲלוֹתָהּ וְאֵינוֹ יָכוֹל, זֶה מֵחֲמַת כִּי הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת הִיא מִבְּחִינַת מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה שֶׁלֹּא בָּא עֲדַיִן הַצַּדִּיק לְמַדְרֵגָה זֹאת וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַעֲלוֹתָהּ, אַךְ מֵאַיִן בָּא זֹאת שֶׁתָּבוֹא לוֹ מַחֲשָׁבָה זָרָה קֹדֶם זְמַנָּהּ, זֶה מֵחֲמַת כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת עַל אֵיזֶה צַדִּיק אָז נוֹפֵל מַחֲשָׁבָה זָרָה מֵעֵין אוֹתוֹ הַמַּחֲלֹקֶת לְצַדִּיק אַחֵר, וּמֵחֲמַת שֶׁהַצַּדִּיק רוֹצֶה לְהַעֲלוֹתָהּ אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה אוֹתָהּ, מְשַׁבֵּר בְּכֹחַ הָרָצוֹן כָּל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת:
