שבת, י"א טבת התשפ"ה

כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַשְׁפִּיעַ חֲסָדָיו לְיִשְׂרָאֵל תַּאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר נִיצוֹצוֹת הַקְּ’ וּתְצָרֵף אֶל הָאֱמוּנָה אֶת הַחָכְמָה (כִּי עַל-יְדֵי אֱמוּנָה בָּאִים לַשֵׂכֶל כַּנַּ"ל סִימָן צ"א), וְאָז תִּהְיֶה לְךָ עַיִן קְדוֹשָׁה כָּזֹאת אֲשֶׁר כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יִתְעַלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם הָאוֹתִיּוֹת, וּכְשֶׁתַּעֲלֶה אוֹתָם נַעֲשֶׂה מֵהֶם דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים וְעַל-יְדֵי הַדִּבּוּרִים הָאֵלֶּה יַשְׁפִּיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ כָּל תַּעֲנוּגֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: