אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי.
מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי, וְאֵין לְהוֹדִיעֲךָ דָּבָר. אַחַר נְסִיעָתְךָ לֹא נִתְמַהֲמַהּ הַשִּׂמְחָה זְמַן הַרְבֵּה רַק בְּעֶרֶךְ שְׁנֵי שָׁעוֹת, וְתוֹדָה לָאֵל הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים מְאֹד, וּמַה שֶּׁאַתָּה מִתְגַּעְגֵּעַ אַחַר הַשִּׂמְחָה זֶה טוֹב מְאֹד, וְגַם עַתָּה בְּמָקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם תָּגִיל וְתָשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ, כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ בְּחַסְדֵי ה' וּבְנִפְלְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים. וּמְעַט הַשִּׂמְחָה שֶׁזָּכִינוּ עַתָּה בִּבְרֶסְלֶב הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל לְמִי שֶׁנּוֹתֵן לֵב עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ בְּאֵלּוּ הַיָּמִים. וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה עַיִן בְּעַיִן כִּי חַסְדֵי ה' לֹא תָמְנוּ וְכוּ', עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁנִּזְכֶּה לְשִׂמְחָה שְׁלֵמָה לְשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה לְשִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּית בָּזֶה וּבַבָּא לָנֶצַח.
דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמִּתְגַּעְגֵּעַ לְשִׂמְחָה בְּכָל לֵב כִּי הָעִקָּר הוּא הַשִּׂמְחָה, [אוּן טַאקִי פָארְט הָאפּ אוּן טַאקִי פָארְט אוּן פָארְט אוּן פָארְט הָאפּ אוּן טַאקִי הָאפּ וָואס הָאפּ הֵייסְט לוּשְׁמִיר וִויא אַזוֹי סְ'אִיז הַאבִּי הָאפּ] שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְכוּ'.
