אֲהוּבִי בְּנִי שֶׁיִּחְיֶה, קִבַּלְתִּי מִכְתָּבְךָ הַיּוֹם, וְהָיָה לִי לְנַחַת גָּדוֹל, כִּי הָיִיתִי מְצַפֶּה לָזֶה, כִּי נִפְלֵאתִי שֶׁבְּכָל שָׁבוּעַ הֶעָבַר לֹא רָאִיתִי כָּל תְּמוּנָה מִכְּתַב יָדְךָ, כָּעֵת הֶחֱיִיתַנִי בִּדְבָרֶיךָ, בִּפְרָט מַה שֶּׁלָּמַדְתָּ בְּבֵית הַפָּאשְׂט [הַדֹּאַר] וְכוּ'; כִּי בְּאֵלֶּה חָפַצְתִּי, שֶׁתַּחֲטֹף עִתִּים וְיָמִים לַתּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְכָעֵת כְּבָר שָׁכַבְתִּי לִישֹׁן, עַל כֵּן אֵין בְּפִי מִלָּה לְהַרְחִיב הַדִּבּוּר, בִּפְרָט כִּי בְּקָרוֹב נִתְוַעֵד יַחַד בְּאוּמַאן אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם. וְיִרְאֶה לִכְתֹּב לִי מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁבִּקְהִלַּתְכֶם אִם כֻּלָּם נְכוֹנִים לִנְסֹעַ לָבוֹא לְיוֹם הַכֶּסֶא לְאוּמַאן אָז טוֹב לָהֶם, יוֹתֵר מִזֶּה אֵין לְחַדֵּשׁ עַתָּה.
