שבת, י"א טבת התשפ"ה

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ד' פְּקוּדֵי תר"א בְּרֶסְלֶב.


אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי.


מִכְתָּבוֹ קִבַּלְתִּי עַתָּה וְהַשָּׁלִיחַ נָחוּץ מְאֹד. וְהָיָה לִי נַחַת מֵהַנַּחַת רוּחַ שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל מִמִּכְתָּבַי, וְכָךְ יָפֶה לְךָ. כִּי הָאִגֶּרֶת הַקָּדוּם שֶׁשָּׁלַחְתִּי עַל יְדֵי רַבִּי נַחְמָן, הָיָה מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁשָּׁלַח תַּחַת קֻלְמוֹסִי דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי אֲלֵיהֶם, וְהֵם נוֹבְעִים מִכַּמָּה תּוֹרוֹת קְדוֹשׁוֹת הַנִּצְרָכִים לָנוּ מְאֹד מְאֹד לְכָל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. וְנִזְכַּרְתִּי עַתָּה בְּתוֹךְ מִכְתָּבוֹ עַתָּה (בָּרוּךְ הַמַּזְכִּיר נִשְׁכָּחוֹת). מַה שֶּׁשָּׁלַח ה' בְּלִבִּי בָּעִתִּים הַלָּלוּ שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָמְרוּ (עֵרְכִּין כד.) אֵין לְהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ; הַיְנוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "הֶקְדֵּשׁ", שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת קָדוֹשׁ לַה', אֲשֶׁר לְכָךְ נִבְרָא, אֵין לוֹ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ, שֶׁאֵין לוֹ לְהִסְתַּכֵּל כִּי אִם עַל אוֹתָהּ הַשָּׁעָה, וְהָרֶגַע שֶׁעוֹמֵד בָּהּ עַתָּה בִּמְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הוּא שָׁם. כִּי בְּכָל שָׁעָה וּבְכָל מָקוֹם יְכוֹלִין לִזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ בָּזֶה הַרְבֵּה. אַךְ זֶה הָרֶמֶז נִפְלָא מְאֹד נִתְחַדֵּשׁ בָּעִתִּים הַלָּלוּ, וְצָרִיךְ לָנוּ מְאֹד. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם תָּמִיד דִּבְרֵי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַנּוֹרָא זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, וּלְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא תָּמִיד עֵצוֹת וּדְרָכִים אֲמִתִּיִּים בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים לְכָל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ, וְאֵין פְּנַאי עַתָּה לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר.


דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמַּעְתִּיר בַּעַדְךָ


נָתָן מִבְּרֶסְלֶב