אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי.
דַּע כִּי תְּהִלָּה לָאֵל בָּאתִי לְשָׁלוֹם הַיּוֹם לְפֹה וְאֵין לְחַדֵּשׁ לְעֵת עַתָּה. וּמוֹסֵר כְּתָב זֶה נָחוּץ, וַאֲנִי צָרִיךְ עַתָּה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית, אַךְ מֵאַהֲבָתְךָ וּתְשׁוּקָתְךָ לָדַעַת מִבִּיאָתִי לְבֵיתִי הוֹדַעְתִּיךָ תֵּכֶף. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹשִׁיעֵנוּ בְּכָל מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִים לְהִוָּשַׁע. וְנָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ, בִּפְרָט בִּימֵי פּוּרִים הַמְמַשְׁמְשִׁין לָבוֹא לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.
וְשָׁלוֹם רַב לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ.
