אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי, נִפְלֵאתִי עָלֶיךָ עַל אֲשֶׁר לֹא כָּתַבְתָּ לִי דָּבָר זֶה קָרוֹב לְשָׁבוּעַ, בִּפְרָט עַל יְדֵי גִּיסְךָ מוֹסֵר כְּתָב זֶה. עַל כֵּן תִּרְאֶה לְהוֹדִיעֵנוּ מִיָּד מִשְּׁלוֹמְךָ הַטּוֹב, וְגַם מֵרַבִּי שִׁמְשׁוֹן, וְדַעְתְּךָ בִּנְסִיעָתִי אֶצְלְכֶם, וַה' הַטּוֹב יַעֲשֶׂה. כָּעֵת עֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ מָתַי אֶסַּע, וְסֵדֶר הַנְּסִיעָה, וְעַל הַכֹּל אֲנִי סוֹמֵךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד.
וְנָא בְּנִי חֲזַק וַחֲזַק מְאֹד מְאֹד, בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת. כִּי הִנְּךָ רוֹאֶה מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וּבִפְרָט מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, וְהַכֹּל לְטוֹבָה, כְּדֵי לְהַזְכִּירְךָ עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא אֶת הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, אֲשֶׁר חוּץ מִזֶּה הַכֹּל הֶבֶל, וְהַסִּימָן שֶׁל עֹמֶר שְׂעוֹרִים אַל יַעֲבֹר מִדַּעְתְּךָ (לִקּוּטֵי הַלָכוֹת הִלְכוֹת תְּפִלִּין ו, לב). כִּי עֲדַיִן אַתָּה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר בְּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ בְּכָל עֵת בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ כְּבָר, וַה' יוֹשִׁיעַ לְךָ.
