שישי, כ"א אדר התשפ"ה

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם א' נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ תקצ"ז נֶעמְרוֹב.


בְּנִי חֲבִיבִי.


מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי עַתָּה. וְאֵין מַה לַּהֲשִׁיבוֹ. בֶּן אֲחוֹתִי רַבִּי אַיְיזִיק נָסַע הַיּוֹם לְבֵיתוֹ, וְתִרְאֶה לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִמּוֹ, אוּלַי יְסַפֵּר לְךָ מֵאֲשֶׁר נִדְבַּר בְּשַׁבַּת הֶעָבַר. כִּי תְּהִלָּה לָאֵל שָׁמַע כַּמָּה דִּבּוּרֵי אֱמֶת אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתֶּם. עַתָּה אוּלַי תְּקַבְּלוּ זֶה מִזֶּה כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת עַל יְדֵי שֶׁיְּסַפֵּר לְךָ יִתְעוֹרֵר הוּא גַּם כֵּן. כִּי כְּבָר יָדַעְתִּי שֶׁאַחֲרֵי שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים נִפְלָאוֹת אֲמִתִּיִּים כָּאֵלֶּה עֲדַיִן קָשֶׁה מְאֹד לְהִתְפַּעֵל בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי זֶה, לוּלֵא יְשׁוּעַת ה'. וּמֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ צְרִיכִין לְדַבֵּר הַרְבֵּה, הֵן אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ וּבִפְרָט עִם רַבּוֹ הָאֱמֶת, וְהֵן בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלַחְתֹּר לְהוֹצִיא לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹת וְהַסְתָּרַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הַמִּסְתַּתֶּרֶת בָּאָדָם בְּכָל יוֹם בְּהַסְתָּרוֹת עֲמֻקּוֹת כְּפִי מַעֲשֵׂי הָאָדָם, וּכְפִי הַמַּעֲשֶׂה הַנַּעֲשֶׂה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵרֵישׁ כָּל דְּרָגִין עַד וְכוּ' כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו יִתְבָּרַךְ. וְעָלֵינוּ הַחִיּוּב לְהִתְחַזֵּק לִדְרֹשׁ וְלָתוּר וְלַחְתֹּר לְבַקֵּשׁ וּלְקַשֵּׁר עַצְמֵנוּ לְהַנְּקֻדָּה הַטּוֹבָה הַשַּׁיָּךְ לְהַלֵּב בָּעֵת הַזֹּאת. כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ בָּזֶה הַרְבֵּה מַה שֶּׁדִּקְדֵּק רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי וְכוּ' (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן לד), שֶׁכָּתַב שְׁנֵי תֵּבוֹת אֵלּוּ "בָּעֵת הַזֹּאת", דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְקַשֵּׁר לִבּוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזֹּאת. כִּי בְּיוֹם ה' הִגִּיעַ הַזְּמַן פִּרָעוֹן לְהַפ"מ, וְזֶה הַבִּלְבּוּל הַדַּעַת הָיָה מֻכְרָח לַעֲבֹר בְּיוֹם ה' תָּבוֹא תקצ"ז עָלֶיךָ בְּטוּלְטְשִׁין, אֲשֶׁר זֶה הַיּוֹם כְּבָר חָלַף וְעָבַר וְהָלַךְ לוֹ, וְלֹא נִשְׁאַר כִּי אִם מַה שֶּׁחָטַף כָּל אָדָם אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם כְּפִי הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁעָבְרוּ אָז עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי הָעוֹלָם. הָאֱמֶת אִם נָשִׂים לֵב לָזֶה תִּסְמַר שַׂעֲרוֹת בְּשָׂרֵנוּ. אַף עַל פִּי כֵן הָאֱמֶת כָּךְ הוּא וּצְרִיכִין רַק לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמֵנוּ בְּהַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי", כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֹּחַ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא. וְעַל כֻּלָּם מַה שֶּׁאָנוּ מְכִינִים עַצְמֵנוּ בְּמַחֲשַׁבְתֵּנוּ לִהְיוֹת עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּמְקוֹם קֹדֶשׁ גְּנִיזָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, זֹאת נֶחָמָתֵנוּ בְּעָנְיֵנוּ וּבָזֶה יָגִיל וְיָשִׂישׂ לִבֵּנוּ. כִּי עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לְהַשִּׂיג אָרְחוֹת חַיִּים מֵעַתָּה עַל כָּל פָּנִים. וַה' יַצְלִיחַ דְּרָכֵינוּ בַּהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית וְהַנִּצְחִית בָּזֶה וּבַבָּא לָנֶצַח.


דִּבְרֵי אָבִיךָ


נָתָן מִבְּרֶסְלֶב