כִּי הַדָּבָר קָשֶׁה, אֵיךְ הַתּוֹרָה, הַנִּקְרֵאת אִשָּׁה, יְכוֹלָה לְהָעִיד, הֲלֹא אִשָּׁה פְּסוּלָה לְעֵדוּת. וְהַתֵּרוּץ עַל זֶה, שֶׁהִיא מַחְכִּימַת פֶּתִי, בִּשְׁבִיל זֶה יְכוֹלָה לְהָעִיד, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט הִלְכוֹת עֵדוּת סִימָן ל"ה סָעִיף י"ד: תַּקָּנַת קַדְמוֹנִים הוּא, דִּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים רְגִילִים לִהְיוֹת, נָשִׁים נֶאֱמָנוֹת. וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁעִקַּר תַּאֲווֹת הֵם בַּסֵּתֶר, בִּבְחִינַת (משלי ט): מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְכוּ’, וְאֵין בְּנֵי אָדָם רְגִילִים שָׁם. אֲבָל הַתּוֹרָה הִיא עוֹמֶדֶת שָׁם, וְקוֹרֵאת אוֹתוֹ (שם): מִי פֶּתִי יָסוּר הֵנָּה וְכוּ’ (זוהר אחרי דף נח), וּמֵחֲמַת תְּשׁוּקַת תַּאֲוָתוֹ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קְרִיאָתָהּ, וְאַחַר גְּמַר תַּאֲוָתוֹ הוּא מַרְגִּישׁ תֵּכֶף קְרִיאָתָהּ, וּמִתְחָרֵט תֵּכֶף עַל הָעֲבֵרָה. וְזֹאת הַחֲרָטָה, זֶה בְּחִינַת מַחְכִּימַת פֶּתִי, כִּי בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה הָיָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, וְאַחַר גְּמַר הָעֲבֵרָה הִטָּה אָזְנוֹ לַאֲמָרֶיהָ שֶׁל הַתּוֹרָה, וְהֶחְכִּים וּמִתְחָרֵט. בִּשְׁבִיל זֶה הַתּוֹרָה אַף־עַל־פִּי שֶׁהִיא אִשָּׁה יְכוֹלָה לְהָעִיד, כִּי הִיא עוֹמֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים רְגִילִים שָׁם כַּנַּ"ל: (מִסִּימָן קמ"ד עַד כָּאן – לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה)
