כָּל הָעוֹשֶׂה מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל וְאָהַבְתָּ, שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ לְכָל מִצְווֹת עֲשֵׂה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים (תיקון כא): עַל פָּסוּק: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה: וְכֵיצַד מְקַיְּמִין מִצְוַת וְאָהַבְתָּ, דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא (יומא פו) עַל פָּסוּק וְאָהַבְתָּ, שֶׁתִּרְאֶה שֶׁיִּתְאַהֵב שֵׁם שָׁמַיִם עַל יָדְךָ. כֵּיצַד, אָדָם קָרָא וְשָׁנָה וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְעִסְקוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וּמַשָּׁאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה – מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים, אַשְׁרֵי מִי שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה וְכוּ’. נִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדוֹ, וּמְקַיֵּם מִצְוַת שֶׁל וְאָהַבְתָּ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַמִּצְווֹת:
גַּם בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, בָּא לְמַדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (שם) בַּמַּסְקָנָא: וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. וְיִשְׂרָאֵל הוּא בְּמַחֲשָׁבָה, כְּמַאֲמַר חַכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ר פ"א): יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, וּמַחֲשָׁבָה הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן. וְגַם עַל יְדֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּשֵׂכֶל צַח, כִּי תְּפִלָּה הִיא גַּם־כֵּן לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כִּי הוּא דָּבָר הָעוֹמֵד בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם (ברכות ו:). וְגַם מֵחֲמַת שֶׁבָּא לְאַהֲבָה, מִכֹּחַ זֶה בָּא לְגַדְלוּת הַמֹּחִין, וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּשֵׂכֶל צַח:
